אפשר לכנות את זה אפקט מאי פאטל: מאז פרסמה ביום שני האחרון החיילת שהוטרדה על ידי מפקד גדוד צבר המודח, סא"ל לירן חג'בי, פוסט בפייסבוק בו ביקשה לא להסתתר מאחורי אות, עוד ועוד חיילות וחיילים, בהווה ובעבר, פרסמו על "המקרה שלהם".
(...)
לפי נתוני הצבא, בשנה שעברה דיווחו 1,073 חיילות וחיילים על פגיעה על רקע מיני למרכז "מהות" לסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה והטרדה מינית בצבא. 667 מהמקרים התרחשו בנסיבות צבאיות — כלומר בתוך בסיסי הצבא, על ידי מפקדים או חבריהם לפלוגה או ליחידה הצבאית.
(...)
למרות שהיקף הדיווחים על פגיעות מיניות בצבא רק עולה בהתמדה לאורך השנים, רבות מהחיילות אינן מעוניינות להגיש תלונה בעניין זה אל המשטרה הצבאית החוקרת. לפי נתוני השנה שעברה, יותר מ–60% מהפונות למרכז מהות, בחרו שלא להגיש תלונה על כך. מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, טוענת כי "הפער הזה מאוד מצער, כי אם כבר העזו לדווח והן לא הסכימו להגיע למצ"ח, אני חושבת שזה מעיד על חוסר אמון במערכת. יש אמיתה, שהרבה חיילים בצבא מאמינים בה, שהצבא דואג יותר להגן על הקצינים שלו מאשר על הביטחון הפיזי והנפשי של החיילות והחיילים שנפגעו או הוטרדו מינית, והם לא מעיזים להגיש תלונה".סוליציאנו מוסיפה כי הצבא אמנם מעביר תהליכי הסברה בנוגע להטרדות מיניות, אך סבורה כי לא מדובר בפעולה מספקת. "בסופו של דבר מה שקובע זה רגע האמת — כשיש מקרה — ואיך הצבא מעניש ואיך הצבא מגן", היא טוענת.
לכתבה המלאה: http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2626428