אני אנסה לכתוב בראשי פרקים כי זה ארוך להיכנס לכל נושא ונושאהיום החברה ביקורתית יותר, מושכלת יותר
אי אפשר להגיד שבתי הספר לא מפתחים את החשיבה ואת הביקורתיות
בפילוסופיה של החינוך אתה לומד על תפישות חינוכיות, על איך בעבר היו מלמדים כמו תוכי ואיך היום מלמדים כדי לפתח חשיבה ביקורתית
נכון, האליטה שולטת, היא מכתיבה את ה"ערכים" והתכנים בבתי הספר
הערכים נקבעים על פי מה? האם ערך שאני מעביר כאן הוא ערך שמתאים במקום אחר?
ערכים הם תלויי חברה ואנחנו יצורים חברתיים, אי אפשר להתווכח על זה
הגשמה עצמית היא משהו שהרבה מאוד אנשים שואפים אליו היום
אם בעבר באמת אנשים היו משועבדים למקומות העבודה שלהם
היום הדבר הפוך, כל כמה שנים אנשים מחליפים עבודה, מחפשים מה ללמוד מה לעשות איך להתפתח, איך להיות עצמאיים
להגיד שלרשום למשרד הפנים וכו' זה להוביל במסלול של האליטה... נו באמת
צריך רישום, צריך רשויות חוק, צריך סטטיסטיקה
מדינה לא יכולה להתקיים בעצמה בלי שיהיה סדר ובלי שלטון
תראה מה קורה במקומות שבהם השלטון קורס, הפשיעה חוגגת והאלימות צפה
לסמוך על השלטון באופן מוחלט זה באמת עיוורון, אבל מי סומך היום על השלטון? אולי קצת האמריקאים
אנחנו חיים תקופה קצרה יחסית בעולם הזה, אנחנו נהנים, שותים, מעשנים, לומדים, עובדים, נופשים
אם לא היית עובד, איך היית טס? איך היית אוכל? איפה היית ישן?
הציות שלומדים בבתי הספר (ואחר כך גם בצבא, בישראל) הוא ציות שמוביל למוסר עבודה שאכן השלטון רוצה בו
השלטון מוקיע את מי שלא מתאים למסגרות ולתנאים שלו, הוא מנסה ליצור חברה אחידה בעלת ערכים קבועים
בארץ זה נעשה ע"י הפחדה, בתי הספר עוסקים בחיים מתוך פחד השואה ולא מתוך תקווה לחיים
לאחרונה קראתי מספר מאמרים בנושא, איך התפישה הציונית של תקומה הפכה לתפישה של הפחדה, שאין מקום אחר, לזרוע פחד כדי לשמן את המערכת
אבל אי אפשר לומר שכולם עיוורים, האינדיבידואל הוא חופשי גם אם הוא בורג במערכת
אף אחד לא כלוא, אתה יכול לבחור איך לחיות את החיים שלך, אם להנות מהם (זה הרבה פעמים פסיכולוגית) או אם להתמרמר עליהם
אם לחיות במדינה או לצאת ממנה
אם להיות אדם "טוב" (טוב הוא תלוי ערכי החברה) או בן אדם "רע" (שנוגד את ערכי החברה)
כן, יש מי שמושך בחוטים למעלה, יש מי שמחליט מתי להילחם, מתי לשבות, מתי לממן ומתי לא, את מי לקדם ואת מי לא, את מי לשמור במעמד נמוך ואת מי לחזק
ויחד עם זאת, ההזדמנויות הן גם שוות
כי בסופו של דבר השלטון לא מסתכל על היחיד הבודד בשמו הפרטי