לצערי כאמור רק לעודד יכולה אז מאחלת יפ של בריאות ואושר עד כמה שניתן ושלא תתייאש- עוד יהיה טוב בעזרת ה' אמן! אמור תהילים ותתפלל לאבא בשמיים- גם אם אינך מאמין בו שהוא חי וקיים ופועל - להתפלל וליקרוא תהילים לא מזיק - רק יועיל!

למרות ששלחנו את הערעור בתאריך ה 4.08 - עדיין לא טיפלו בבקשה. "מתכוונים להביא את המקרה לדיון, בפני הדרגים הגבוהים ביותר של משרד הבריאות". אני מפספס ארוחות, כואב לי, ולמרבה ההפתעה - "הדרגים הגבוהים" עדיין לא מצאו את הזמן המתאים. הם מתכוונים לדון במקרה, אבל עדיין לא התפנו לכך. או שהם דנים בעניין, וצריכים להחזיר תשובה.

תגובה קצרה וריקה, שאומרת משהו - אבל לא מחדשת כלום. "אנחנו בודקים". ובזמן שהם בודקים, אני נאלץ לצום. כשאין לי תרופה - איני יכול לאכול. שלחנו ערעור מאוד ברור, ואין לי מושג מדוע עבר כמעט חודש שלם - אבל עדיין לא קיבלנו אישור.

אני סובל ממחסור, והם לוקחים את זמנם. כשמגיע אמבולנס, הפרמדיקים נותנים מנות דם- ורק אחר-כך שואלים שאלות. ככה מתנהגים במצבים מסכני-חיים.

נדמה ש"הדרגים הגבוהים", להבדיל, מתחילים לעבוד ב 9:00 ומסיימים ב 17:00 - הם חוזרים, בסופו של יום, אל המציאות הפרטית שלהם. כנראה לוקח להם המון-זמן לקרוא 20 דפים, ואני מבין את זה. את העובדה שהם אנשים עסוקים. אבל כמו אותם פרמדיקים, הפקידו בידיהם את האחריות להציל חיים. לא ביקשתי הרבה, בסך-הכל ביקשתי שיחתמו על דף - ויתנו את המינון המתאים.

שאלות ובירורים, אפשר לעשות אחר-כך - אני לא "בורח" לשום מקום. בסך-הכל ביקשתי שלושה חודשי נסיון. אם הם "חוששים לבריאותי", או שאינם מאמינים כי הכמות הזו מסייעת לי - אפשר לבדוק את זה. גם תקופה קצרה עם המינון הדרוש לטיפול בי, תוכיח את טענתי.

לשמחתי, תיעדתי את ההתנהלות שלנו מול היחידה לקנאביס רפואי, ואם "בדרגים הגבוהים" ירצו - נוכל להוכיח באופן חד-משמעי מה הם עשו.

חשבתי שכדאי לשתף אתכם בקטע משיחתם האחרונה של אמא שלי, וד"ר דור - האחראי. נראה כאילו דברים עדיין לא השתנו - וגם מקבלי הערעור, אינם ממהרים בכל הנוגע לטיפול בי.

מצבי ממשיך להתדרדר, ולאור העובדה שעדיין לא אישרו את המינון הדרוש לי - אני נאלץ לנסות "לדאוג" לעצמי. לצערי, בלתי-אפשרי להגיע ליציבות טיפולית באופן עצמאי - קשה מאוד להשיג קנאביס איכותי, והמחירים בשוק החופשי הולכים ומרקיעים שחקים.

אני מתפלל שכל זה יגמר במהרה, ולא נצטרך להמשיך במלחמה - אבל אין לי מושג כיצד מתקדם הטיפול בי, והדבר היחיד שאני חושש ממנו, הוא הפגיעה המתמשכת במצבי הבריאותי.

עזרו לי, להמשיך להפיץ את הדברים - כדי שה"דרגים הגבוהים" יבינו, סוף-סוף, כי נמצאת בידם האחריות להציל חיים. אולי ברגע שישמעו את המצוקה בקולה של אימי, ואת האופן בו התייחס האחראי - הם יזדרזו לאשר את הבקשה.

בתודה רבה לכולכם, על כל העזרה -

בן.