זה מתחיל מזה שאתה אוכל סרט שהיא שפויה. הרי איך היא יכולה להיות שפויה אם היא שמאלנית והיא לא חושבת כמוך?
אבל, אחר כך הכשל הלוגי שלך (שכל פעם חוזר על עצמו) לא נותן לך לקרוא לה שפויה ובלי לשים לב
"אנשים שפויים פשוט מאבדים את הדעת בגלל נטייה פוליטית שמתעצמת תוך כדי עיוורון למצב."

ולדעתי- אתה טועה, כי אני חושב שעדיין האינטרס שלנו הוא לקיים פה שתי מדינות לשני עמים יותר מאשר זה אינטרס של העם הפלשתיני. הם רואים לאן הרוח נושבת. כל שנה הלגיטימציה שלנו יורדת בעולם ושלהם עולה. המצב הקיים לא יכול להמשך יותר מידי זמן. אז נשרוד ככה עוד שנה. עוד שנתיים. עוד חמש. עוד עשר. מתישהו העולם כולו יציב לנו גבול- לנו כי העולם רואה בנו הקול השפוי במזרח התיכון- ואז נהיה חייבים לחתום הסכם שלום, וכל מי שחושב שבמצב כזה לא נהיה חייבים, הוא בעצמו הזוי, כי רק מבחינה כלכלית אנחנו חייבים את מדינות העולם בצד שלנו. וכשזה יקרה אנחנו נאלץ לחתום על הסכם הרבה יותר גרוע ממה שאנחנו יכולים לחתום היום, שהוא אגב, הרבה יותר גרוע מהסכם שהיינו יכולים לחתום לפני עשר ועשרים שנה. ואני מקדים תרופה למכה. ניסינו לחתום. נכון. נו אז? בחיים הפרטיים שלנו, כשאנחנו מנסים משהו חדש ולא הולך אנחנו מוותרים? אתה נכשל בקורס באוניבסיטה, אתה מרים ידיים ואומר "ניסיתי מועד א ומועד ב, מה כבר אפשר לעשות"? לא, אתה מבין שזה אינטרס שלך לעבור את המבחן הזה. אותו דבר בדיוק זה פה. זה שזה נושא מורכב יותר לא משנה את העיקרון. העיקרון הוא שאנחנו צריכים לנסות ולדבר ולדבר ושוב לדבר, עד שיחתם כזה הסכם. וזה השכל הישר של חלק מהפרופסורים שציינת. כי הם רואים עשרים שנה קדימה, לא שנתיים קדימה. וכשאתה מנסה לשחק בדמיון שלך מה יקרה פה בעוד עשרים שנה אם שום דבר לא ישתנה, אצלי לפחות, זה נראה רע מאד.

חבל על המאמץ