אני לא מתרחק בכוונה מישראלים אבל גם לא נדבק עליהם כמו הרבה אחרים..

כיום לצערי גם יותר ויותר מזרחיים בעצמם נופלים בפוזה הזו. רואים את זה הרבה אצל מטיילים בימים הראשונים כשהבטריה טעונה במלואה ועוד לא הוחלף הדיסק.

בפועל ההתמדה עם הפוזה הזו לא מחזיקה זמן. האליטיסט-בעיני-עצמו שמגיע לתקופה למזרח חייב מדי פעם להגיח למחיצת בני עמו הן בגלל היותו חסר ביטחון לבד הלכה למעשה והן כדי להתנשא עליהם ולתדלק את חשיבתו העקומה. הם לא יכולים בלי זה (שלא לדבר על מצבי חירום בלתי צפויים אז בד"כ ההצגה מתרסקת על קרקע המציאות והאימפוטנציה שלהם נחשפת במלוא מערומיה, כשבנזקקותם וחרדתם הם פונים ומתחננים ליחידים שבאמת יעזרו, אלה שהתנשאו עליהם קודם...).

אני כן מבין את מה שכתבת, אני רואה את עצמי בצורה מסוימת בפוסט, אני גם טיילתי בנפרד מכל הישראלים ומדי פעם קפצתי לבית חב"ד לראות ישראלים ולשמוע עברית, לא חושב שזה בגלל שהתגעגעתי לערסים אלה יותר ליהדות או לעברית.

אני כן לא רוצה להגיד בז, אבל לא מבין בלשון המעטה, אנשים שטסים לחו"ל ונשארים בחברה של אנשים מהמדינה שלהם, זה נוגד בעיני את הרעיון של לטוס לחו"ל, תשארו באילת אם אתם רוצים להיות עם ישראלים, בחו"ל לדעתי חלק גדול אם לא חלק מרכזי הוא להתערבב עם התיירים האחרים או המקומיים וללמוד מהתרבות/המדינה שלהם, אחרת למה לטוס לחו"ל? לאכול אוכל ישראלי, לשבת בקריוקי ולישון במקומות שיש בהם רק ישראלים?

תהרוג אותי, לא הבנתי ואני גם לא אבין, אולי באמת זה קשור למחסום השפה, אבל כנראה שזה יותר מנטלי, אם רוב אותם ישראלים שדבקים אחד לשני הם מזרחים, שיבושם להם, לא בגלל שהם מזרחים אני לא מתחבר אליהם או לסגנון שלהם, אלה בגלל המהות עצמה, הסגנון או היותם ערסים.

יצא לי להיות יומיים בטיול מאורגן בתאילנד מטעם חברה ישראלית וכל מה ששמעתי היה 'אוכל,קניות,דיבורים על מקומות לינה, חיפוש עיקש(מאוד) של מכרים משותפים מהארץ ועוד דיבורים על אוכל/גועל מהמקומיים או התרבות שלהם.'
זה היה סביבה של צעירים, ונשואים, אגב מכל העדות אבל בעיקר מזרחים(כנראה, לא באמת בדקתי) סבבה, ליומיים זה מספיק אבל יותר מזה לא רציתי לראות יותר ישראלים כי יש מספיק כאלה בארץ, עד שיוצאים סוף סוף לעולם הגדול...

אני נוסע לחו"ל לראות ולהכיר מקומות חדשים אנשים אחרים ותרבות אחרת