מכנס טריינינג פומה חדש
פעם ראשונה שהוא עליאני מגיע לביתו של שימי (שם בדוי)
המשחק צובר תאוצה
והקוביות מתנגשות בחוזקה בדפנות הטבלא...
פתאום
הטלפון מצלצל
שימי שם על ספיקר...
מן האפרכסת בוקע קולו של חיים:
תגיע עם כסף סיימנו כבר חצי מהעבודה...
(מדובר בהרכבת גדר בחצר האחורית של איתן...
עניין של יום... גג יום וחצי...)
שימי:
צלצל אליי כשתגמרו...
חיים:
אם אני לא מקבל עכשיו כסף,
אני נותן הוראה לחבר׳ה פה שיתחילו לפרק את העיניינים...
שימי:
וואלה?
$&@ %#&@ @&&% $@#%...
חכה דקה אני מגיע... $# @&%#...
הטבלא נטרקה באחת... כאילו שאני לא מוביל...
כאילו שאנחנו משחקים פה על גרעינים...
תוך 20 שניות האוטו השחור כבר מונע...
מזל שהספקתי להיכנס ולהכניס גם את הרגל השניה...
החזיר אותי לימי סטראסקי ואצ׳ העליזים...
תוך 40 שניות נוספות (או פחות)
הרכב הגדול כבר על המדרכה בחזית הבית של איתן
בצורה אלכסונית עם נגיעה קלה בדשא...
לא טרח לסגור את דלת הטנק או לדומם מנוע...
ואני דולק בעקבותיו...
שימי לוקח בידיו את המגרפה שנשענת בצידי הבית
ועושה את דרכו לחצר האחורית...
אני בטוח ב100% שהוא שמע אותי זורק מילים לעברו
ואפילו הספיק תוך שניה להפנים את מה שאמרתי
שימי יודע טוב מאוד שאני לא מתרגש כשהוא נדלק
או כשהוא משחק אותה בפוזה של קריזה...
זרקתי לעברו בקול רגוע (ברגע שאחז במגרפה):
אתה לא רוצה לעשות את זה...
בקיצור
שימי מגיע לחצר האחורית כשהוא אוחז במגרפה...
מתקרב בצעדי ענק אל חיים המופתע...
״נו.. תפרק את הגדר...
נו... אני רוצה לראות אותך מפרק עכשיו את הגדר
$&@ $&%% @$%# &%#@
תפרק... למי אתה מחכה״
ושניהם נצמדים ראש לראש
פנים אל פנים
כמו שני תרנגולים...
זה אומר זה
וזה אומר ככה
בטונים גבוהים...
ואז חיים נוגח בפניו של שימי...
משאיר עליו סימן אדום...
וניגש לאחור לקחת איזה קרש...
ופה אני מתחיל להתערב
ומכניס את הראש הבריא שלי לתוך הקלחת הזאת...
דבר ראשון
אני אומר לשלושה פועלים שמתבוננים:
תעמדו בצד... הכל בסדר... אין פה מריבה...
דבר שני
אני נעמד חוצץ בין חיים לשימי
(עם הפנים יותר לכיוונו של חיים)
ומנסה ביד האחת לתפוס לו את הקרש
וביד השניה לתפוס את המגרפה של שימי...
(זה בערך השלב שנדפקו/נקרעו לי המכנסי פומה)
הצלחתי איכשהו לבודד אותם...
ולהוציא את הכלים מידיהם...
ולדחוף כל אחד לפינה אחרת בזירה
שיהיו מינימום 3 מטר איש מרעהו...
שניהם יותר חזקים ממני אני מניח...
אבל הנחישות והנסיון להראות נייטרלי, איכשהו ניטרלה את שניהם...
והטורים החלו לרדת...
הילדים הקטנים של איתן מסתכלים דרך הויטרינה שמובילה לחצר... ואני מחייך אליהם ואומר:
אנחנו משחקים :-)
ואז הגיע שלב הטלפונים...
חיים מתקשר למשטרה...
ושימי מתקשר למשטרה...
ובטח היה עוד איזה שכן שהתקשר למשטרה...
הגיעו שלושה מכוניות משטרה
השוטרים והשוטרות עשו את דרכם לחצר האחורית...
עשו לשימי תחקיר מהיר בכדי להבין מה קרה...
אותו דבר לחיים... לפועלים... וגם לי...
שימי איים בתלונה ותביעה...
ודרש מהשוטרים להוציא את החבורה הזאת משטח הבית עכשיו לאלתר...
הם והכלים שלהם...
המשך הדיונים נעשו על המדרכה...
הצדדים נרגעו לחלוטין כעבור דקות ספורות...
חיים ידע שלבית הזה הוא לא חוזר ויהי מה...
השוטרים ניסו לפשר ולגשר...
איכשהו הורידו את שימי מהרעיון להגיש תלונה וכו׳...
ואפילו הצליחו לשכנע אותו להוציא כסף מהכיס (מהכיס שלי)
השוטר אומר לשימי:
בסדר אל תשלם לו... והוא לא יגיע לפה יותר...
אבל מה עם הפועלים? ... לא חראם?
זרוק להם משהו?
שימי:
מסי, יש עליך אלפיה?
הסתכלתי על שימי במבט חסר הבעה...
הכנסתי את היד לכיס
וניגשתי לראש צוות הפועלים והנחתי את השטרות בידיו...
ואז ההפגנה אט אט התפזרה...
וזהו בערך
כמו שאמרתי
חזרתי הבייתה בלי כסף ובלי מכנסיים

צילום אילוסטרציה