(כותב אנוכי)השלב הראשון של השינה (רק ב EEG): שלב ראשון של השינה זה השלב שבו אנחנו מחליטים שאנחנו הולכים לישון. בשלב הראשון של השינה עם נסתכל על ה-EEG נראה גלי אלפא ובטא. כלומר בשלב הראשון שהראש על הכרית אתם בכלל לא ישנים. אתם יכולים עדין לענות לי על שאלות, אתם עדין קשובים וחיים את העולם ואין לכם בעיה להגיב. אחרי 2-3 דקות מתחיל להופיע גל שעד עכשיו לא ראינו והגל הזה הוא גל תטא.
גלי התטא - אלו גלים מסודרים סינכרוניים איטיים. התדר שלהם הוא בין 4-8 הרץ. כלומר ככל שהמספר יותר נמוך זה אומר שהגל הוא יותר איטי ואם הגל יותר איטי זה אומר שהמוח מוריד את הפעילות. מה קורה לנו בשלב הראשון של השינה? אמרנו שבשלב הראשון אנחנו שמים את הראש על הכרית ורובינו לא זוכרים מה קרה בשלב הזה.
אבל פעם קרה לכם ששמתם את הראש על הכרית עצמתם את העניים ופתאום אתם רואים קצת צבעים או קצת עיגולים או פרחים? אז חלק אמרו כן. האמת היא שהעיגולים או הדמויות האלה שרואים לפעמים זה משהו שקורה לחלקנו אבל לרובינו לא כי אנחנו נורא עייפים. אז שאנחנו שמים את הראש על הכרית מרוב עייפות אנחנו נזרקים קדימה לשלבים העמוקים יותר של השינה אבל תלכו לישון מוקדם יותר מהרגיל יהיה לכם קשה להירדם ואז יתכן שחלקכם תראו דימויים מול העניים. בפסיכולוגיה לשלב הזה שרואים דימויים קוראים המצב ההפנגוגי - הפנוס זה אל השינה היווני. אז המצב ההפנגוגי זה השלב שבו אנחנו מתחילים לפגוש את "אל השינה". אז זה השלב הראשון.
מבחינת השלב הזה אז האמת שבשלב הראשון של השינה מעבר לזה שלפעמים רואים דמויות. יש לפעמים פלונטרים חשיבתיים שנפתרים לנו כי הקורטקס מוריד את הפעילות ובאזורים מתחת לקורטקס יורד המשטר (השליטה) ואז הם קופצים ופותרים פלונטרים חשיבתיים.
אני אתן לכם דוגמא, בטח קרה לכם פעם שהלכתם ברחוב ופגשתם איזה חבר או חברה שהיו אתכם בתיכון ואתם עוברים ולא ראיתם אותם כמה שנים טובות. ואז שאתם פוגשים אותם ואתם נורא שמחים ומה נשמע ומה קורה וכו. ואז אתם אומרים לעצמכם בראש "יאללה איך קוראים לו". איזה לא נעים הוא ישב לידי בתיכון ואני לא זוכר את השם שלו איזה פדיחה. המחשבה הזאת מטריפה והדבר האחרון שאני רוצה זה שהוא יגיד "אתה זוכר איך קוראים לי"? ואתה מחרטט ופה ושם. אחרי שנפרדים לשלום אומרים נהיה בקשר אבל אנחנו בכלל לא יודעים איך קוראים לו. והמחשבה הזו משגעת אותנו כל היום בראש.
אחרי שהלכנו לישון בלילה מגיעים לשלב הראשון של השינה הקורטקס מוריד את הפעילות והאזורים שמתחת לקורטקס שקרובים למודעות מעירים אותנו ומזכירים לנו שזה היה משה. "יאללה זה היה משה" אתה אומר לעצמך, איך לא הצלחתי לזכור את השם שלו.
אז בשלב הראשון של השינה כל מיני מחשבות שהיו בפלונטר או שכמעט הגיעו לי למודעות, עולות למודעות. ומעבר לזכירת השם של משה לפעמים רעיונות מאוד מאוד יפים ויצירתיים עולים בשלב הראשון של השינה. ולמה הם עולים? כי חשבנו עליהם או שאזורים מתחת לקורטקס עשו עיבוד וזה לא עלה למודעות ואז בשלב הראשון הן כן מצליחות לעלות למודעות ואז מתעוררים בבוקר ולא זוכרים שוב מה היה.
"היה לי רעיון גאוני אתמול לסטארט-אפ ושכחתי אותו על הבוקר יאללה איזה באסה הלכו מיליונים". אז להבא שיש רעיונות גאוניים בשלב הראשון של השינה תכתבו אותם ישר כי אין סיכוי שתזכרו אותם בבוקר יום למחרת. מי ששיחק על השלב הראשון של השינה ואימץ אותו ויצר דברים מדהימים זה זרם שלם באומנות המודרנית שיצרו כל מיני פסלים בעיקר תמונות הזויות זהו - הזרם הסוריאליסטי. סלבדור דאלי הוא אחד הגדולים של הזרמים הסוריאליסטים והוא הושפע מאוד מחלומותיו וציוריו נראים הזויים כמו בחלום. אז הזרם הסוריאליסטי הכיר בתכונות של השלב הראשון של השינה והם פשוט היו מכניסים את עצמם באופן מודע לשלב הראשון של השינה ואז היו מעירים אותם רגע לפני שהם נרדמו ואז הם שירטטו את הציורים הללו.
השלב הראשון של השינה הוא 10-15 דקות ואז הוא נגמר.
גם סלבדור דאלי שצייר תמונות לא יכול היה לעשות את זה ברבע שעה. אז כל פעם הם היו נכנסים שוב לשלבים וחוזרים לצייר, נרדמים מתעוררים, נרדמים מתעוררים, וכל זה בשלב הראשון וזה נורא מעצבן להתעורר ולהירדם ככה כל רגע, ובסוף גם להם זה נמאס ואז הם חיפשו משהו אחר והם עברו ל LSD. אז הזרם הזה התחיל מהשלב הראשון של השינה.
כל מיני רעיונות ודימויים יפים עולים בשלב הזה אך שוב פעם זה רק 10-15 דקות.
בשלב השני של השינה: אנחנו נכנסים לשינה עמוקה יותר. מבחינת ה-EEG המוח מוריד את הפעילות ונכנסים לשינה עוד יותר עמוקה. אבל לפני שאני עובר לשלב השני אני רוצה רגע לקחת אתכם לנקודה שלפני סוף שלב אחד תחילת שלב שתיים. בין לבין (כלומר שלב המעבר).
בטח קרה לכם שאתם הולכים לישון במיטה אחרי יום מעצבן ואומרים "איזה כיף, איזה שלווה" ופתאום בום מרגישים שנפלתם וקופצים בבעלה.
מה זה הנפילה הזו שנפלנו ככה ממשהו ואנחנו בכלל על המיטה? אז הנפילה הזו זה המעבר בין שלב אחד לשלב שניים.
שלב המעבר בשינה: המוח מוריד את הפעילות שלו לגמרי וגם השרירים מורידים את הפעילות. ברגע שיש לנו מתח של שרירים אז לשרירים יש כוח. אם אנחנו מורידים את מתח השרירים אז כוח המשיכה מושך את הידיים שלי למטה. ברגע שהידיים שלי נופלות למטה אז יש לנו רפלקס של נפילה (רפלקס מורו) ואז אנחנו מתעוררים וקופצים.
מבחינת הרפלקס הזה שנופלות הידיים זה רפלקס שנמצא אצל כולנו. בדרך כלל אנחנו לא מודעים לזה שאנחנו עוברים בין השלבים האלה. אנחנו עוברים את זה באופן רציף בלי לדעת שהרפלקסים פעלו. אבל מתי כן נרגיש את זה? אם הלכתם לישון היום ואתם מוטרדים ממשהו שהולך להיות מחר או אם הלכתם לישון ומישהו עיצבן אתכם ואתם נרגשים. אז אנחנו עוברים את שלב השינה והמוח אמור להוריד את הפעילות שלו אבל אנחנו לא מתנתקים בצורה טובה מהמציאות ואז אנחנו מודעים להורדה של הפעילות המוחית. אנחנו מודעים לזה שהשרירים נופלים ואנחנו מרגישים מודעים לנפילה. אנחנו מתעוררים מזה שאנחנו נרגשים ואז נרדמים מחדש.
בדרך כלל אנחנו לא שמים לב לזה כי אנחנו לא נרגשים ולא כועסים אבל אם אתם ישנים בזוג אתם תשימו לב שבן הזוג מעיר אתכם כי הוא לא מודע לזה ואז הוא מעיר אתכם ואז אתם מעירים אותו בשלבים האלו וזה לא בכוונה כי זה זהו רפלקס של שינה. עד כה דיברנו על שלב המעבר.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
