טענתי היא: 1. זמן הינו דבר סובייקטיבי והוא נגזרת של חוויה ותפיסה של שינויים (ולא מוחלט בפני עצמו). 2.. במידה וכל הרצונות שלי היו מלאים עד אינסוף עם המילוי - במצב שכזה לא היתה קיימת תנועה ולכן הזמן לא היה קיים.
הזמן עצמו אובייקטיבי אבל תחושת האורך שלו משתנה למשל כשהיינו ילדים החופש הגדול נראה כמו חתיכת תקופה, עמוסה וארוכה .. אבל בבגרות חודשיים לפעמים עוברים כהרף עין כמעט