קצת ארוך אבל נחמד. (לקרוא עד הסוף)

שתי דתיות יצאו לבית הכנסת שלהם כדי למכור עוגיות שאפו.

שמה של האחת היה הרבנית-מתמטיקה, ושל השנייה האדמורית-הגיון.

הערב החל לרדת ולהחשיך, והן עדיין היו רחוקות מרחק רב מבית הכנסת.

אמרה האדמורית-הגיון לחברתה: האם שמת לב שאיש אחד עוקב אחרינו בחצי השעה האחרונה?

הרבנית-מתמטיקה: כן. תמהני מה הוא רוצה.

האדמורית-הגיון: ברור מאד מה הוא רוצה! זה לגמרי הגיוני, הוא רוצה לאנוס אותנו!

הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! בקצב הזה הוא יגיע אלינו תוך 15-20 דקות לכל היותר! מה נעשה?

האדמורית-הגיון: הדבר היחיד ההגיוני שאפשר לעשות זה להגביר את קצב הליכתנו!

הרבנית-מתמטיקה כעבור כמה דקות: זה לא עובד!

האדמורית-הגיון: כמובן שזה לא יעבוד! האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד -

גם הוא הגביר את קצב הליכתו!

הרבנית-מתמטיקה: אם כך, מה נעשה ? בקצב הזה הוא ישיג אותנו תוך דקה!

האדמורית-הגיון: הדבר ההגיוני היחיד הוא להתפצל. את תלכי בכיוון הזה ואני בכיוון ההוא.

הוא לא יכול לעקוב אחרי שתינו!

האיש החליט לעקוב אחרי האדמורית-הגיון.

הרבנית -מתמטיקה הגיעה לבית הכנסת, והייתה מודאגת מאד לגבי מה עלה בגורלה

של האדמורית-הגיון.

כעבור זמן מה הגיעה האדמורית-הגיון, קצרת נשימה וסמוקה.

הרבנית-מתמטיקה: תודה לאלוהים שהגעת! ספרי לי מה קרה!

האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד! האיש לא יכול היה לעקוב אחרי שתינו,

אז הוא עקב רק אחריי.

הרבנית-מתמטיקה: כן, כן, אבל מה קרה אז??

האדמורית-הגיון: מה שקרה זה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות.

אני התחלתי לרוץ מהר ככל שיכולתי, וגם הוא התחיל לרוץ מהר ככל שיכול היה.

הרבנית-מתמטיקה: נו, ואז??

האדמורית-הגיון: ואז קרה הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לקרות. הוא השיג אותי!

הרבנית-מתמטיקה: אוי, אלוהים! ומה עשית?

האדמורית-הגיון: עשיתי את הדבר ההגיוני היחיד שיכולתי לעשות. הרמתי את השמלה שלי..

הרבנית-מתמטיקה: אוי שומו שמיים! ומה ! האיש עשה?

האדמורית-הגיון: האיש עשה את הדבר ההגיוני היחיד שיכול היה לעשות.

הוא הוריד את המכנסיים שלו.

הרבנית-מתמטיקה: הוי, לא!! ומה קרה אז?

האדמורית-הגיון: מה שקרה אז היה הדבר הכי הגיוני שיכול היה לקרות, אחותי!

בחורה ששמלתה מופשלת מעלה, רצה הרבה יותר מהר
מגבר שמכנסיו מופשלות מטה!