השיאנית היא עיריית תל-אביב, שגרפה בשנה אחת כ-142 מיליון שקל מקנסות חניה בלבד; כמה מיליונים מעל התחזית, וקרוב ל-3% מכלל הכנסות העירייה. לשם הבנת הפרופורציה: הכנסותיה של עיריית תל-אביב מתשלום דמי חניה "חוקיים" - בחניונים, בסלולר ובאמצעים אחרים - עמדו באותה שנה על כמחצית - 72 מיליון שקל בלבד.

עיריית ירושלים גבתה באותה שנה "רק" כ-50 מיליון שקל מקנסות חניה; ורשויות קטנות יותר בגוש דן הצליחו לייצר הכנסות מקנסות בהיקף של 5 עד 17 מיליון שקל כל אחת.

גם לפריפריה אין מה להתבייש: אפילו עירייה קטנה יחסית כמו חדרה גבתה אשתקד כ-8.5 מיליון שקל מקנסות חניה.

כדי לייצר את ההכנסות הללו מעסיקות העיריות צבא קטן של פקחים, ניידות, אופנועים, חברות גבייה ומה לא, שעושים את מלאכתם ביעילות ובנוקשות, ואף מתוגמלים בחלק מהמקרים על-פי תפוקות ועמידה ב"מכסות".

אחת המובילות באוטומציה היא עיריית ירושלים, שמתקנאת כנראה בהכנסות השמנות של תל-אביב מקנסות החניה. בחודש שעבר הסתיים מכרז, שבמסגרתו ביקשה עיריית ירושלים מידע והצעות מוקדמות להקמת מערכת אכיפת חניה המבוססת על טכנולוגיות וידיאו, זיהוי תמונה ובקרה מרחוק.

ייתכן שחלק מאיתנו יגידו: "מה הבעיה, חונים כחוק או נוסעים בתחבורה ציבורית". אלא שאם הפתרון היה כה פשוט, לא היינו רואים בתקציבי העיריות "תחזיות להכנסות מקנסות חניה", שמושגים ברמה גבוהה מאוד של דיוק.
קיימות נוסחאות שמחשבות את היקף התנועה הממוצעת בתוך העיר, ואת מספר מקומות החניה הפנויים, ומחשבות ברמה גבוהה מאוד של דיוק כמה קנסות יופקו.
מעבר לכך: לעיריות יש גם שליטה יעילה על היקף מקומות החניה הפנויים, מה שמקטין לכאורה את המוטיבציה שלהן להשקיע בחניונים נרחבים, בחניות בהיקף סביר בפרויקטים של בנייה וכיוצא בזה.

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000948121#fromelement=hp_morearticles