לסטארט-אפים יש הילת קסם סביבם: "בוא אלינו", הם אומרים למפתח. "קח חלק בעשייה חדשנית ועשה כסף". אבל בשטח, חלק מהחברות הללו מזכירות קצת מזימות פירמידה: המייסד לא פעם מתגלה כמומחה בלספר לכם (ולמשקיעים) כמה שהמוצר גאוני - אבל לא בלעשות ממנו כסף. ולכם? לכם הוא יבטיח אופציות (כדי שלא יצטרך לשלם לכם כמה שמגיע לכם).

כאן מכניסים לכם את האלמנט: להערכת השווי של סטארט-אפים - הנתון שקובע כמה כסף יוכל לצאת לכם מהאופציות הנ"ל - יש קשר רופף למציאות. פעם אחר פעם, ההנפקה מתרחשת ודקות ספורות אחר כך הבועה פוקעת. כשזה קורה, העובדים מגלים לעתים קרובות שהמייסדים והמנהלים דווקא יצאו בסדר מהסיפור.

איך זה קורה? מכמה סיבות. המבנה של האופציות חשאי והעובד לא יודע כמה אופציות בכלל יש. אמנם, רוב החברות לא נוקטות בתרגיל ההונאה המדהים של מארק פינקוס מזינגה ולא מעניקות את אותן האופציות לכמה עובדים, אבל העובד לא יכול לדעת כמה בעצם שוות המניות שלו. קודם להנפקה, מקפידות רוב החברות לפצל את המניות, מה שמדלדל את ערך המניה שבידי העובד, כדי שאפשר יהיה למכור יותר מהן למשקיעים.

שטיק מסריח שני הוא זה שנקטו לא מעט חברות בשנים האחרונות: לאופציות של המנהלים והמייסדים יש תאריך שימוש שונה מזה של האופציות שמוענקות לעובדים. כלומר, כשהחברה מנפיקה את עצמה ומגיע הגל השוטה הראשון של העלאת המחיר, המנהלים יכולים להיפטר ממה שהם יודעים שהן בפועל מניות זבל. אבל העובדים לא יכולים לעשות את זה אלא חודש או יותר אחר כך - ואז הגל כבר שקע, והרווח שלהם (אם בכלל יש כזה) ממכירת המניות שמחירן צלל הוא אפסי.

לקח לעובדי ההייטק משהו כמו 20 שנה להבין את הטריק, אבל עכשיו מדווחות חברות סטארט-אפ בחשש מסוים שהפראיירים עלו על התרגיל ומתחילים לשאול שאלות קשות. אל תדאגו לשכבת המנהלים יותר מדי: התחום שבו עמק הסילי-קון באמת קסום ומהפכני הוא תרגילי הונאה פיננסית. רואי החשבון שלהם ימצאו דרך חדשה לנצל את העובד ולגרום לו לתת את הנשמה בשביל ערימת בוטנים.

מקור:
http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3664716,00.html

ואם מישהו יכול לעשות קצת סדר בדברים לטובת עובדי הייטק שלא בקיאים בחומר זה יהיה אחלה... לדוגמא: מה זה אופציות, איך הן עובדות, דיני הבשלה, ההבדלים בפועל בין אופציות למניות וכד'?