אתה מוזמן לצלם את המסך הזה ולהסתכל עליו בעוד כמה שנים תגיד לי מה השתנה

29.02.2016 מאת: אסא ששון

ד"ר אלכסנדר פלמינג היה חוקר חיידקים. ב-1928 הוא שב למעבדתו בלונדון לאחר שבילה חופשה של כמה שבועות באזור כפרי בבריטניה. יד המקרה או חוסר תשומת לב גרמו לכך שאחת מצלוחיות הפטרי שבהן גידל פלמינג חיידקים למחקרו נותרה פתוחה. כתוצאה מכך נוצר עובש במרכז הצלוחית.

פלמינג החליט לזרוק את הצלוחית, אך רגע לפני שעשה כן החליט לבדוק את החיידקים. למרבה התדהמה, הוא גילה כי התפתחו המוני חיידקים בצלחת, אך בסביבתו של כתם העובש הם לא התפתחו. הוא הבין שהעובש כנראה גרם למותם של החיידקים, וזאת היתה ההיכרות הראשונה שלו עם מה שיהפוך לאחד הגילויים החשובים ברפואה - האנטיביוטיקה.
סיפורו של פלמינג מזכיר במידה רבה את מה שקרה בשבוע שעבר עם החתימה על ההסכם שבעקבותיו הוגדלו ההפרשות לפנסיה ב-1%. מה שקרה למעשה הוא שהחוסך הישראלי נפגע, וההפרשות לפנסיה שלו לא יגדלו ב-3%.

הכל התחיל כשבמשרד האוצר הבינו שמעסיקים מפלים עובדים בהפרשות הפנסיוניות במוצרים שונים. למשל, עבור עובד שחוסך בביטוח מנהלים מפריש המעסיק 5% לתגמולים ועוד 2.5% לאובדן כושר עבודה, ואילו עבור עובד שחוסך בקרן פנסיה מפריש אותו מעסיק 6%. כך, הפער בין ההפרשות יוצר העדפה למוצר מסוים.

במשרד האוצר לא אהבו את העדפה, וחששו כי כתוצאה מכך נוצרים למעסיק ניגודי עניינים בהפרשות הפנסיוניות, מה שעלול להוביל להסדרים בעייתיים עם סוכן הביטוח של המעסיק. לפיכך הוסיפו אנשי האוצר את תיקון 12 לחוק הפנסיה, ובו נקבע כי כדי למנוע את האפליה, המעסיק מחויב להפריש שיעור זהה לכל מוצר פנסיוני - ביטוח מנהלים וקרן פנסיה.

התיקון עבר בלי בעיות מיוחדות, אושר כחוק באוגוסט 2015, ונכנס לתוקפו החודש. בספטמבר 2015, כשמעסיקים התחילו להתכונן לחוק החדש, התברר כי יש בו כמה אי-בהירויות. אנשי האוצר נשאלו, אם יש אפליה בהפרשות הפנסיוניות, לפי איזה גובה הפרשה צריך להתיישר? האם ניתן להפלות בין שני עובדים בגובה הפרשות הפנסיוניות כפי שהיה בעבר - כלומר, לעובד א' להפריש 6% ואילו לעובד ב' להפריש 7%?
עד מהרה מצאו את עצמם מיטב משרדי עורכי הדין המתמחים בדיני עבודה מתקשים לתת פרשנות אחידה לתיקון החדש. חלקם טענו כי אי אפשר להפלות בין העובדים וצריך להפריש לכולם באופן זהה, חלק אחר טענו כי יש להתיישר להפרשה הגבוהה - ובמקרה זה 7.5%.

עם הזמן נטו יותר ויותר משפטנים לקבל את הפרשנות שלפיה יש להכיל הפרשה אחידה לכולם ברמה הגבוהה ביותר. כלומר, אם עד כה סך ההפרשות לפנסיה (המעסיק והעובד יחד) היה 17.5% מהשכר, הרי שהתיקון החדש העלה את השיעור ל-20.5%, וכל הגידול נלקח מהמעסיק.

http://www.themarker.com/polopoly_fs/1.2867122.1456732006!/image/2537358759.jpg_gen/derivatives/size_936xAuto/2537358759.jpg

"משנה את כל הסכמי העבודה במשק"
מי שאמור לממן את הגידול של 3% בהפרשות לפנסיה הוא המעסיק. הגדלת ההפרשות היא צעד מבורך וחשוב, שכן תוחלת החיים מתארכת, ואילו גיל העבודה מתקצר, מאחר שאין קביעות במקומות העבודה כבעבר, ורבים פורשים עוד לפני גיל הפרישה הרשמי. כך נוצר מצב שבו אנו חיים יותר וחוסכים פחות - מה שמבטיח הרבה מאוד פנסיונרים עניים.
רק בדצמבר 2015 הבינו המעסיקים כי עומדת לפניהם הגדלת עלויות שכר של 4-2 מיליארד שקל. הם פנו לנשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהתחיל להפעיל מכבש לחצים על אנשי האוצר וחברי ועדת כספים, שאישרו את החוק.

ברוש וצוותו נפגשו בדצמבר עם נציגי האוצר כמה פעמים, וניסו להגיע עמם לפשרה. ואולם אנשי האוצר, שהחוק עומד לצדם, לא מיהרו לשנות את עמדתם, ונראה גם שחששו כי התקפלות עלולה לשמש כהודאה בטעות. כשנשאלו בוועדת הכספים עם כניסת החוק לתוקף אם מדובר בעלויות נוספות למעסיקים, השיבו באוצר בשלילה.

רק לאחר שהחוק נכנס לתוקף ב-5 בפברואר התקיים דיון על החוק בוועדת הכספים. בדיון נזפה ח"כ מיכל בירן (המחנה הציוני) בנציג האוצר, "אתה לא חושב שהיינו צריכים לדעת שהחוק הזה משנה את כל הסכמי העבודה במשק?" באותה ישיבה גם פנה ברוש ליו"ר ועדת כספים, ח"כ משה גפני (יהדות התורה), ואמר לו: "אני מודה, נרדמנו בשמירה. לא השתתפנו בכל הדיונים". גפני השיב לו, "בשביל זה אנחנו כאן - כדי לתקן את הדרוש תיקון".

בתום הישיבה, ואף שהחוק כבר נכנס לתוקף, שלח גפני את המעסיקים והאוצר, בראשות המפקחת שוק ההון, הביטוח והחיסכון, דורית סלינגר, לנסות ולמצוא פשרה לחוק החדש. הפשרה התבררה בשבוע שעבר, אז הוחלט כי במקום הגדלה של 3% בפנסיה על חשבון המעסיק, היא תגדל ב-1% בלבד - מחציתו על חשבון העובד והמחצית השנייה על חשבון המעסיק.
ואולם הרצון להגדלת ההפרשה לפנסיה, בדומה למדי לסיפור האנטיביוטיקה, לא בא מתוך הבנה כי יש להגדיל את ההפרשות לפנסיה בגלל התארכות תוחלת החיים, או בשל החשש כי נהיה פנסיונרים עניים. הגורם הוא רק רצון האוצר למנוע אפליה בהפרשות בין ביטוח מנהלים לקרן פנסיה.

לאוצר לקח קצת זמן, אבל גם שם הבינו בסוף שצריך לסגת מהעמדה התקיפה שהציגו בדיונים עם המעסיקים, שכן הנטל הכספי שהטיל עליהם החוק החדש גבוה מדי, ומי שעלולים לשלם את המחיר הם העובדים. נוסף על כך, באוצר הסבירו כי מה שחשוב מבחינתם זה ההפרשה הזהה למוצרים הפנסיוניים, ולא הגדלת ההפרשות לפנסיה. הם גם לא הביאו בחשבון את איבוד הכנסות המדינה כתוצאה מהגדלת ההפרשות לפנסיה, הפטורות ממס.
חבל שלאחר שסוף-סוף נסלל שביל, גם אם קצת עקום, המגדיל את ההפרשות לפנסיה, וכולם מעריכים כיום כי יש חובה לנהוג כך, האוצר לא ניסה למצוא פתרון טוב יותר. למשל, להותיר את העלאת ההפרשות לפנסיה ל-3%, אך ליצור מצב שבו הנטל מתחלק בין המעסיק לעובד - נניח שביחס של שליש מצד העובד ושני שלישים מצד המעסיק - ומיושם בכמה פעימות לאורך כמה שנים.

בדרך שנבחרה, בטעות גדלו ההפרשות לפנסיה רק ב-1%, והחוסכים הפסידו הפרשות גבוהות יותר. כך כל הנוגעים בדבר - משרד האוצר, ההסתדרות בראשות אבי ניסנקורן, והמעסיקים - מבטיחים שנהיה פנסיונרים עניים. העיקר שכל צד עסוק בלגזור את הסרט ולשבח את עצמו על ההישג.