משל החרגול והנמלה / איזופוסהיה זה יום קיץ חם למדי, חם אפילו קצת יותר מידי.
בשדה אחד הייתה עובדת בחריצות רבה נמלה- מלקטת גרגרי שעורה וחיטה ואחד אחד אותם לקן מובילה.
באותו שדה עבר במקרה חרגול, שלבש בגד ים בצבע סגול. " הי נמלה, את עובדת קשה ועכשיו כל כך חם", אמר החרגול, " מוטב שתבואי עימי לשפת הים."
" אני מצטערת, אבל אני לא יכולה, " השיבה לו נחרצות הנמלה, " הייתי באה אתך ברצון, אבל זה הזמן לאסוף מזון."
" הרי השדה מלא וגדוש מכל וכל" , המשיך החרגול, כמה כבר אפשר לאכול?!"
" אומנם עכשיו, בימות החמה, השדה שופע תבואה ובר, אבל כשיבוא החורף לא ישאר דבר," אמרה לו הנמלה והמשיכה לשקוד על עמלה.
" אני עצמי מעדיף להתרחץ בים, " אמר החרגול, " או אפילו לשבת כך סתם על החול." החרגול נפרד מעל הנמלה והמשיך בדרכו.
הקיץ נגמר, הגיע הסתיו, גם החורף במהרה הופיע בעקבותיו. היה זה חור גשום וקר, אבל בקן הנמלים שרר חום נעים וגם המזון לא חסר. וערב אחד, בדיוק כשהנמלה הכינה לעצמה את סעודתה, הופיע החרגול בפתח ביתה.
הנמלה ראתה שהחרגול בקושי מקפץ על רגליו ולא התקשתה לנחש, שמעט גווע הוא ברעב.
" התואילי בטובך לתת לי ממזונך?" שאל החרגול, כמעט בלי קול.
"עכשיו אתן לך מעט מן הגרגרים שלי לאכול, " לא יכלה הנמלה לסרב לבקשת החרגול, " אבל כשיגיע
הקיץ הבא, מוטב שתחשוב ם אתה על החורף שיבוא אחריו ותאסוף בעצמך גרגרים, בטרם יגע הסתיו."