הראשונה - אשראי בחשבון הבנק.
או במילים אחרות, היכולת להכנס למשיכת-יתר בחשבון הבנק (אוברדרפט).
על ה"זכות", בתלות במיקוח של הלקוח מול הבנק, הוא עלול לשלם עמלה חודשית כלשהי ללא תלות אם עשה שימוש ב'שירות' המדובר או לא.
חוצמזה, משיכת-יתר היא אחת ההלוואות היקרות יותר....השניה - אשראי מחברה חיצונית (במקרה זה, חברת כרטיסי אשראי).
מדובר במסגרת **שונה לחלוטין** מזו של חשבון הבנק.
כל פעם שלקוח "משלם"/"מגהץ" את כרטיס האשראי שלו, חברת האשראי מתחייבת בפני העוסק לשלם את הכסף לבית העסק ובמקביל הלקוח מתחייב לשלם לחברת האשראי.
כסף בפועל - לא החליף ידיים. בית העסק לא קיבל, מיידית, מזומן או העברה בנקאית והלקוח לא שילם באותו הרגע לחברת האשראי.
לכן מדובר בעצם בעסקת הלוואה. עסקת אשראי.
בהתאם להסדר של הלקוח מול חברת האשראי, אחת לחודש, הוא פורע את החוב שהצטבר לו בתקופה שחלפה. בדיוק כמו שמכולות שכונתיות "רושמות" ללקוח ובסוף החודש הלקוח משלם למכולת את החוב שהצטבר.
כפי שנכתב בהמשך הדיון, מסגרת האשראי מחברת האשראי (יעני, מסגרת כרטיס האשראי) היא הסכום אותו אפשר לצבור כחוב לחברת האשראי.
חברת האשראי אומרת, אני מסכימה להלוות לך X ש"ח. בין אם זה 1,000 (למשל, חיילים), 5,000, 25,000 ואפילו 100,000.
הלקוח צובר הוצאות. מגהץ בסופר, מגהץ בחנות בגדים, תורם בקמפיין גיוס כספים ובלה בלה בלה. ברגע שהלקוח מגיע לגבול המסגרת שלו, חברת האשראי לא תאשר יותר עסקאות (ואז הכרטיס "יידחה" בניסיון לחייב אותו). בתאריך החודשי הלקוח פורע את חובו, בין אם את כולו ובין אם את חלקו, והמסגרת "משתחררת" והוא יכול לשוב ולבצע רכישות עם כרטיס האשראי.
התשלום החודשי בין הלקוח ובין חברת כרטיס האשראי - מבוצע באמצעות הוראת קבע בבנק. בתאריך המוסכם, חברת האשראי פונה לבנק, אומרת לבנק - לקוח X חייב לי סכום Y, יש לי הרשאה לגבות את הכסף מהחשבון והבנק מעביר את הכסף לחברת כרטיס האשראי.
(הערה: כרטיס דביט אינו כרטיס אשראי, אלא, כרטיס חיוב מיידי).
הזכירו פה "כרטיס אשראי בנקאי". ת'כלס, זה נכון ולא נכון.
חברת כרטיס אשראי היא חברה **שונה** מאשר הבנק. שתי חברות נפרדות, שתי מסגרות אשראי נפרדות.
אלא שיש הסכמים בין הבנקים ובין חברות כרטיסי האשראי והבנקים יכולים להציע ללקוחות את השירות של חברת כרטיס האשראי.
עד לפני כמה שנים, חלק מהבנקים החזיקו בבעלותם (בצורה כזו או אחרת) חברות אשראי. לפני כמה שנים הרגולציה הכריחה לבצע הפרדה בין הגופים הפיננסיים האלו.
אבל, גם לפני ההפרדה, מדובר היה בשתי ישויות משפטיות שונות.
~~
ת'כלס, מה שהכי עצוב בסיפור הזה - מערכת החינוך בישראל.
אין חינוך פיננסי. אין, פשוט אין.
לא יעלה על הדעת שיש תלמידי תיכון המסיימים 12 שנות לימוד בלי לדעת את הדברים הבסיסיים האלו.
אני בא בתלונות אך ורק למערכת החינוך.