כשאתה עובד בחיבור דיגיטלי (DVI\HDMI\DP) ההתקן שקולט את האות (אמצעי תצוגה\רסיבר לדוגמה) מחזיר למקור מידע בעניין אילו סוגי אותות (רזולוציה, קצב רענון, פורמט צבע) הוא יכול לקבל.המידע הזה כתוב ב-EDID של אותו מקור, והשימוש בו נועד כדי למנוע מצבים בהם התקן מסוים מוציא סיגנל להתקן אחר בפורמט כזה שההתקן לא מסוגל בכלל לעבוד איתו.
על פניו זה נשמע אחלה - למנוע תקלות, לא ? אז זהו, שזה רק בתיאוריה. בפועל, זה יוצר יותר אי נוחות מאשר היה אמור לחסוך וזה נעשה כנראה בגלל תכנון רשלני של אפיון ההתקן ב-EDID.
בקצרה, הבעיות העיקריות שזה יוצר הן בעיקר אי דיווח על תמיכה בסיגנלים מסוימים כשלמעשה הם כן נתמכים ויתכן והמשתמש דווקא מעוניין לעבוד איתם (המידע ב-EDID הוא לא על תקן שומר אלא על מדווח, ככה שלדוגמה, אם קיים מסך שתומך בסיגנל 1080p50, אבל זה לא נכלל ברשימת קצבי הרענון הנתמכים, והמקור שלך יכול להוציא סיגנל כזה באופן כפוי, אז כן תהיה תמונה, למרות שלכאורה דווח שהמסך בכלל לא תומך באות כזה ככה שאמור להיות מסך No Signal).
עם מחשבים זה מסובך למדי בגלל ליקויים בתכנון הדרייברים של כרטיסי המסך וההתנהגות שלהם עם מידע מה-EDID.
זה מסובך, כי המידע הזה בדרך כלל מועבר בהדלקה, ונעלם בכיבוי. הבעיה, שבהדלקה החוזרת זה לא תמיד עובר ואז אתה מוצא את עצמך בסבב של הדלקה\כיבוי\שינוי רזולוציה כדי שבסוף המידע הזה יגיע אל הדרייבר של כרטיס המסך.
המוצר הזה למעשה פותר את הבעיה בכך שהוא קורא EDID של התקן מסוים ומאחסן אותו אצלו. לאחר מכן, כשאתה מחבר את המחשב אליו, המחשב לא רואה את החוליה הבאה בשרשרת אלא את ההתקן הזה, שבשונה מטלויזיה\רסיבר תמיד עובד וכך (בגדול) העסק עובד ופותר את הבעיות שעלולות להווצר.
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
