מסתבר שהמתכת האפורה והכבדה הזאת שימשה לכמה תפקידי מפתח ברוב שנותיה של האימפריה הרומית. היא היתה המתכת העיקרית של מערכת האינסטלציה והובלת המים. היא שימשה ככלי הקיבול העיקרי של היין (בגלל תכונתה של העופרת לדכא תסיסה מתמשכת ולא רצוייה של המשקה האלכוהולי), וגרוע מכל: באותה תקופה עדיין לא היתה ידועה שיטה הפקת הסוכר הגבישי, וכדי לקבל ממתיק ראוי לשמו, נהגו לבשל מיני פרי עתירי גלוקוז במשך שעות ארוכות, כדי לקבל לבסוף נוזל צמיגי מתוק ביותר, שנקרא SAPA. והבישול הזה נערך בתוך סירי עופרת.

תהליך הייצור הארוך והקשה הביא למחירי SAPA גבוהים, ולכן צרכו האריסטורקרטים העשירים את המוצר הזה בשיעור של פי עשרים ופי שלושים ואף יותר לעומת הפלבאים והעבדים. והתוצאות הנוראות של הרעלת העופרת הוודאית – בהתאם. האריסטוקרטיה לקתה בכל התסמינים של ההרעלה המסוכנת:

רעידות ופרכוסים, חוסר שינה, עייפות, הזיות, קיפאון , תפישה שגויה, אנורקסיה, הקאות ובמקרים קיצוניים אף תרדמת ומוות, איבוד הזיכרון, רגזנות, אפתיה, אנמיה, אנורקסיה, חוסר תחושה וכאב בקצות הגפיים, כאבי בטן, הקאות ואי תפקוד הכליות. עקרות (ספירת זרע נמוכה) בזכרים, והפלה מוגברת של ולדות אצל נשים. תסמינים של הרעלת עופרת בילדים כוללים בין השאר פגיעה במנת המשכל (IQ), פיגור שכלי, בעיות ריכוז וקשב ומנגד היפראקטיביות, אגרסיביות, בעיות קריאה ושמיעה וכן בעיות בלימודים, חסכים התנהגותיים וחברותיים.