ענין שיושב לי על החזה הרבה זמן

ערכתי לאחרונה בתאריך 31.08.20 בשעה 00:36 בברכה, sza

אני משער שזה כשלעצמו חוויה קשה, וייתכן גם שאחרי מאורע כזה קשה לייצר חברויות באותו עומק ועוצמה. (לא רק בגלל האובדן, גם בגלל שאנחנו כבר בשלב שונה בחיים.
החברויות החזקות ביותר שלי נוצרו בגיל צעיר עם חברים מהכיתה / צבא וכדו').

אז זה קשה יותר, אבל לא בלתי אפשרי,
באופן אישי אני מאמין (בחיי האישיים) בלנתח סיטואציה ולהבין מה נמצא בידיים שלי ומה מחוץ לידיים שלי, בתור התחלה, כדי לשפר את המצב.
אז מה לא בידיים שלך?
אתה לא יכול לגרום לזה שלחברים שלך יהיה יותר זמן אליך עכשיו. יש להם משפחה/עבודה ועוד מליון טרדות על הראש. בטח לא ביום אחד.


מה שכן נמצא בידיים שלך? לדעתי- 2 סעיפים:
1. לחזק את הקשר היום יומי מהצד *שלך* עם החברים. להחליט שאתה לוקח את החברים החיוביים שהיית רוצה לחזק איתם קשר ומנסה להבין מה השעה הכי נוחה להם ביום. (בד"כ הנסיעה חזרה מהעבודה, או משהו בסגנון ;) ),
ומהצד שלך שם תזכורת בפלאפון להתקשר, להתעניין ולהתמקד בהם (מראה, תתן- תקבל. לא תתן- לא תקבל).
זה לא צריך להיות יותר מ15 דק' ביום, אבל אחרי שתתחיל להתעניין תראה שגם מהצד השני חושבים עליך יותר ומתעניינים בך. אפילו שיש את טרדות היום יום.
המטרה היא לא לחכות לטלפון חזרה, אלא להמשיך להתעניין (בטאקט כמובן).

2. להתייחס בסלחנות במקרה והיחס הנגדי לא מגיע כמצופה (בוודאי ובוודאי בהתחלה) זה תהליך, ואתה יודע ומבין שאנחנו בשלב בחיים שזה באמת לא פשוט לשמור על קשר. במיוחד כשיש את כל הפלטפורמות שגורמות לנו לחשוב שאנחנו מעודכנים אחד בשני ויודעים הכל בלי לשוחח. אז אם חבר לא יכול לדבר עכשיו, אפשר להגיד "ברור, דבר איתי כשנוח לך".

ככה עובד הראש שלי, לא יודע אם זה נכון לכל אחד. ואני בטוח שיש עוד משתנים (כמו אופי החבר וכדו') בכל אופן אני מאחל לך המון המון הצלחה


צחי.