לא רק שלא היה לי זמן להתאמן ולשתות חלבונים או כל תוסף אחר,
גם לחרבן הייתי צריך לבקש רשות וזה גם היה תלוי במצב רוח של המפקד.
הורדתי בערך 10 ק"ג בסוף.
אם היה יוצא לי בכלל להגיע לתיק ולקחת ממנו משהו זה כבר היה בסוף היום שהיה לי חצי שעה להתקלח, לדבר בטלפון עם ההורים, לצחצח שיניים ולהתארגן לשינה.
בטח ובטח אחרי שקרעו אותי כל היום בריצות ופק"לים הדבר האחרון שחשבתי עליו בכלל זה להתאמן.
מה שכן היו אימוני כוח אבל זה לא ברמה של לשמור על נפח,
וכל היום היינו בריצות ממקום למקום ומסע פעם בשבוע,
ככה שלא משנה כמה תספיק לאכול ב 15 דקות שנתנו לך 3 פעמים ביום,
לא תגיע בחיים לסך קלוריות חיובי אלא אם כן תדחוף פנימה פחמימות כמו בהמה וסביר להניח שזה יותר ישמור לך על כרס מאשר על המאסת שריר שצברת.
בשבועות של שטח תוכל לאכול רק את הדברים הבאים - לוף, לחם (אין הגבלה לפרוסות בד"כ), טונה (קופסא אחת צריכה להתחלק בערך ל 4-5 אנשים), ירקות אם יהיה לך מזל,
ושוקולד במרקם של חול.
המפלט היחידי שיהיה לך שם זה לוף, בגלל שאף אחד לא נוגע בו.
אם אין לך בעיה לאכול בשר משומר שסביר להניח שסבא רבא שלך ליטף את הפרה שאתה אוכל אותה לפני 80 שנה,
אתה בר מזל.

אגב בקשר להערה על הפחמימות
בלעדיהן, סביר להניח שהייתי כבר מת שם מתשישות.
הצבא צועד על פחמימות לצערינו הרב.

אבל נעבור לקטע החיובי
אפשר לעשות פק"לים
לאכול קצת יותר
לנסות לשמור כמה שאפשר
ובסוף זה עובר

יצא לי פעם בסדיר להתאמן עם צוות ממגלן,
הם היו מטורפים...