זה רק שינוי תפיסה ולא להיות מושפע מהשיט שמוכרים לך לאכול ועוטפים את זה בהמון טעם וריח.

זה נחמד להציב מטרות (להוריד ככה וככה, להגיע לאחוז שומן כזה וכזה), אבל זה בדיוק מה שעוצר אנשים מלהמשיך ולחיות ככה, אנשים מציבים לעצמם מטרות, ומצפים להגיע אליהן אחרי יומיים, הולכים פעם ראשונה לחדר כושר, מפרסמים את זה בפייסבוק כאילו שברו שיא עולם, בוכים על הירקות שהם אוכלים כי הם מרגישים כמו פרה, תסתכל במראה אידיוט, אתה נראה כמו פרה!

אנשים חושבים שזה לעשות "במיוחד", שככה זה צריך להיות ברגיל שלהם, וזה מה שלא מבינים...

בחיטוב שעברתי שנה שעברה, הגעתי למצב שאני שוכב על הרצפה בחדר, ולא מבין למה אני עושה את זה בכלל, הייתי עצבני, צעקתי כל כולם רבתי עם כולם, חטפתי עצבים סתם, נהייתי עצוב סתם, שכבתי בחדר על הרצפה כי הייתי רותח מעצבים והמוח שלי עבד ב200 קמ"ש.
ניסיתי לחשוב למה אני עושה את זה, והחלטתי שזה לא שאני דפוק, אלה פשוט מחסור באנרגיה\חמצן\לחץ וכו....
החלטתי ש3 ימים אני אוכל מה שבא לי בלי לחשוב פעמיים גם אם זה אומר רק פחמימות ושומן!
היו לי בולמוסים והייתי אוכל בידיוק כמו שתיארת.
עושה העמסה עם סיר עדשים, ועובר לקופסאת בן אנד ג'ריס שבמקרר
אוכל המבורגר "פיני" ביומנגס(שזה מבשר אווז מפוצץ שומן עם מזרק מלא בסירופ מייפל) ובגלל שזה לא טעים, מזמין אח"כ המבורגר איטלקי נוסף(300 גרם כל המבורגר אם אני זוכר נכון) מפוצץ בבלו צ'יז ולא זוכר מה עוד.

אכלתי במקדונאלטס איזה 6 פעמים מתוך ה3 ימים האלה, אכלתי 3 צ'יפסים גדולים בפעם אחת
פשוט דחפתי ים סוכר ופחמימה לגוף, נהייתי מאושר!
סוג של היי מטורף!
אתה חושב שזה לא היה לי כיף? סבלתי לאכול כמה שבא לי, מה שבא לי, בלי לדפוק חשבון?
ברור שזה כיף!
לא צריך לשקול 160 ק"ג כדי להבין שזה כיף...

בתקופת מאסה שישבתי ללמוד והתחשק לי ביסלי ובמבה, לא פירקתי 2 שקיות במבה עם 2 שקיות ביסלי(גדולות) בשעה?

כשאני יוצא ובא לי, אני לא שותה 4-5 בקבוקי בירה?

תעשה לי טובה...

מי שיש לו אותי בפייסבוק, יכול להעיד, 95% מהפייסבוק שלי זה תמונות של סטייקים\המבורגרים\מאכלים...
בנות שולחת לי ב1 בלילה תמונות של סטייק במקום "אתה ער?"
זה כבר נהייה בדיחה אצל אנשים..

אל תלמד אותי ותסביר לי מה זה לאכול הרבה או מה זה להנות מאוכל

כל החרטות האלה זה תירוצים שאנשים מספרים לעצמם להרגיש בסדר עם מה שהם עושים...

בנאדם רוצה לאכול מגש פיצה ולשקר לעצמו שזה בגלל שההורים שלו לא הרגילו אותו נכון ודפקו לו את החינוך
ושזה בגלל מחלה שיש לו
ובגלל חברים שלו שלא פירגנו לו ויצרו אצלו חסך
ובגלל שכדור הארץ עגול
יאללה עם החרטות האלה
אף אחד לא מכריח אותך עם אקדח צמוד לראש לאכול מגש פיצה
ואף אחד לא אומר לך ש3 המבורגרים זה לא מספיק...
להגיע ל160 ק"ג זה פסיכי
והבעיה אצלך! ולהאשים אחרים זה בדיחה
לא ההורים שלו אכלו את ה600 גרם במבה בישיבה אחת אלה הוא!
ואם הוא מטומטם ולא מבין את החומרה שבזה, אז הבעיה היא אצלו!

אם הייתי שוקל 150 ק"ג אתה חושב שהייתי גם עושה את זה?!

כמו שאמרתי בפורום השני, וזה שאתה וחברים שלך החלטתם לפתוח כאן דיון נוסף ולחזק את עצמכם זה יפה מאוד, ושים לב, שאתה כל היום עוקץ וצוחק על אנשים "10 המבוגרגרים, 30 לאפות, מלגזה לקחה אותך למקדונלדס" וכו'...
אבל המטרה בסופו של דבר היא אותה מטרה, יש דרכים שונות להגיע לשם. מה שמתאים לך לא בהכרח מתאים לי....

אני גאה בך עד מאוד שאתה מוצא 5 שעות ביום ללכת לחדר כושר, ולהקדיש 3 שעות ביום לאכילת 7 ארוחות. באמת, כל הכבוד לך....אבל זה לא אומר שזאת הדרך שאני רוצה לבחור בה, או הדרך שמתאימה לסגנון החיים שלי...

אני מתאמן שעה ביום

בחיטוב קיצוני אני מגיע לשעתיים-שעתיים וקצת
אבל זה בחיטוב קיצוני.
כשתגיע ל10% ותרצה לרדת ל7-5 אז גם אתה תצטרך את זה.
אבל אתה כרגע ב50% שומן.
לרדת ל20(שזה עדיין כבד משקל אגב), לא אמור לקחת לך יותר משעה ביום עם השקעה של שעה בארוחות...

אני לא מבין למה לשקר לעצמך כל כך הרבה...
כדי שתרגיש טוב עם המצב שהגעת אליו?

אבל השגרת יום שאתה מתתאר זה הרי לא מה שעשית כדי להגיע למצב שבוא אתה עכשיו.

ב.מן הסתם שזה לא כל החיים ככה, אבל יש לאדם היסטוריה...עד כיתה ג' הייתי אדם רזה מאוד....

בוא אני אספר לך קצת את סיפור החיים שלי...
אני ממש לא מנסה לגרום לך להגיד אז במקרה שלך זה בסדר, או שתרחם אליי או משהו כזה, פשוט שתבין שיש דברים בחיים שהם לא נשלטים...

נולדתי עם חיך ושפה שסועים, זה אומר שבגיל 3 חודשים עברתי ניתוח לתפירת השפה העליונה ובממוצע עם עד גיל 22 עברתי בחיים שלי 12 ניתוחים, זה אומר ניתוח לשנתיים, בערך...

בכיתה ג' עברתי דירה, בית ספר חדש מקום חדש...מגיע ילד שנראה קצת שונה עם חיך שסוע וכו'...ילדים קטנים זה עם די אכזר מתחילים לצחוק, להקניט וכו'...בערך שם אתה מתחיל לברוח למזון. התחלת להשמין, איזה יופי...עכשיו אפשר לצחוק עליך שאתה גם שמן וגם מאוחר...
התחלת ללמוד אומנויות לחימה, קצת לשים לב, ירדת קצת במשקל...הגעת לכיתה ו-ז והופה, איזה כיף, אמא שלך חולה בסרטן. חודשיים וחצי אישפוז בבית חולים, שכל מה שאתה עושה זה או ללכת לבית ספר, או ללכת לאמא לבית חולים. כמו שילד בכיתה ו' לא ממש יכול להתחיל לבשל לטגן ולהכין לעצמו אוכל אז הוא אוכל הרבה בחוץ = משמין....
וככה במשך שנה ומשהו אמא יוצאת ונכנסת לבית חולים, פה הסתבכות, פה אובדן הכרה, פה הקרנות וכו'...והגעת לכיתה י' ילד שרוב החיים שלו היה שמן, ואז מתחיל פה קצת נושא של בנות, להתעניין, לרצות וכו'...כמובן שאתה רוצה את הכוסית של השכבה, כי איזה ילד בכיתה י' לא רוצה אותה? אבל מה לעשות שאתה שמן? מתחיל להתאמן, מתחיל לעשות דיאטה, מרזה קצת...אבל כל פעם שאתה מסתכל במראה אתה רואה אדם שמן...ולא משנה כמה הסביבה אומרת לך שרזית, והמשקל אומר שרזית, במראה אתה רואה אדם שמן...ואתה מתחיל להאמין שזה לא באמת משנה מה תעשה, אתה תהיה שמן, אז למה לטרוח? אז אתה מוותר, וממשיך בשגרה שלך...ואז מגיע לצבא, משרתים איתך אנשים שהם הרי אדם, אם אני בתקופה ההיא שקלתי 110 קילו, הוא שקל 170 קילו...אבל משרת איתך, ואתה רואה שהבן אדם בערך הכי מקובל בבסיס, ויש לו קשרים עם בנות, ובחורות וכו' ואתה אומר לעצמך וואלה, הוא שמן, ומצליח ככה...אולי זה לא כזה נורא להיות שמן? ועוד חצי ממנו בערך...ואז נגמר הצבא, מחליטים לעשות טיול אחרי צבא, מורידים 30 קילו, מגיעים למשקל יפה מאוד של 80-85 קילו. בגדים יורדים במידות, וכו', אבל עדיין במראה מסתכלים על אדם שמן(כנראה פשוט לא מחוטב) ויש עניין הביטחון העצמי שאתה גורר איתך כבר 15 שנה אבל אתה עדיין נלחם, משכנע את עצמך לא לוותר...ואתה מגיע לארץ, מכיר מישהי, החיים טובים, מתחילים להינות מהחיים וככל שנהנים יותר מהחיים משמינים יותר, אבל אז זה כבר פחות משנה, יש לך מישהי, שניכם משמינים ביחד, אתה מתחתנים נשואים כבר שנתיים, כל העולם ואישתו לוחץ על ילדים ואתה יודע שאתה מנסה כבר שנה וחצי ולא מצליח...עד שמגיעה הנקודה שבה אתה אומר, די, לא עוד...לא רוצה להיות נתון לתירוצים, וסיבות מהסביבה ומהיכולת להשבר ולתת לחיים לזרוק עליך חרא, אתה הולך לניתוח, וככה מוציא מהמשוואה את הגורם הדפוק הזה שנקרא רעב, גנטיקה וכו'.

אבל פה נמדד הכוח רצון של האדם.

ושוב אני חוזר ואומר, אף אחד לא אמר שאתה צריך להיות 7% שומן על 100 ק"ג שריר.

אבל אתה צריך להבין שלרדת למשקלים סטנדרטים זה לא כזה קשה.
אני לא מדבר על לבנות גוף של דוגמן, אבל לא להיות שמן! זה לא כזה בעיה....

אתה בכתה י' העדפת ללכת לאכול, ואני העדפתי לשבת מול האינטרנט וללמוד על הנושא.

בתקופה שהיית ילד אני לא מאשים אותך כי אתה ילד, אתה לא באמת מודע להכל, ואני לא מצפה מילד בכתה ז\ח\ט ללמוד ולהשקיע ולקרוא בנושא(למרות שאני התחלתי לקרוא על הנושא בכתה ח').
אבל בכתה י'?
אתה גבר מספיק גדול בשביל שיהיה לך ראש והבנה.

בכל אופן, הדבר הכי נוראי בעייני זה הזוגות שמשמינים ביחד ולא שמים לב לזה.
אתה רוצה להביא ילדים לעולם ולא להיות מסוגל לרוץ איתם?
לא מסוגל לכת לשחק איתם?
ללכת איתם לבריכה?

אתה לא רוצה להיות אבא שמסוגל לסחוב את הילדים שלו על הכתפיים?
להתרוצץ איתם?
לשחק איתם כדורגל\כדורסל?

סה"כ צריך סבלנות לשבת ולקרוא.
אתה קורא עיתון? רואה חדשות? רואה ארץ נהדרת?
תקדיש לעצמך שעה אחת, 4 פעמים בשבוע שאתה קורא קצת בנושא.
קצת מאמרים בנושא
להכיר וללמוד את הנושא
מה זה פחמימה
מה זה חלבון
מה זה שומן
מה טוב לאכול
מה לא טוב לאכול
תשאל שאלות בפורום
נישמח לעזור לך...

אתה תראה שינוי נורא מהר.

אתה מסיק שאני לא יודע.. אני יודע יפה מאוד ויש לי ידע בנושא ומה בריא ומה לא... עזר לי בחיים, לא?
ברור שאני רוצה ילדים ולרוץ איתם ולשחק איתם ולכן אני הולך על הצעד הזה... אני יודע שהוא דרסטי ולא קל.. אבל בוחר בכל זאת לעשות אותו.

מטרת האשכול ההוא לא הייתה להגיד 'היי, אתה שמן? יופי תעשה ניתוח...'
המטרה שלו הייתה שאם עשית ניסיונות בעבר, ולא הצלחת או גם אם לא נסית ובכל זה מפריע לך, ויש לך בעיה עם חדר כושר וכו'.. יש עוד דרכים לטפל בבעיה הזאת.

בסופו של דבר, הכל מסתכם בפלוס\מינוס קלורי.
אתה במינוס? אתה תרד
אתה בפלוס? אתה תעלה

לא מסובך...

עכשיו להיות במינוס קלורי, לדאוג שהמטבוליזם לא נדפק(ע"י דיאטות קיצוניות) לדעת לשלב אימונים בצורה נכונה זה חלק חשוב בסיפור.
במידה ואתה לא יודע איך... לא תצליח.
ואתה ידידי, כנראה לא יודע איך.

אני יכול להגיד לך שראיתי תוכיות תזונה של דיאטניות וזה בושה שיש להן בכלל רישיון.
הן דואגות למינוס קלורי ולא מעניין אותך חלבון\םחמימה\שומן וכו...

מקפיצות רמות סוכר בדם סתם, מתעלמות מהקיום של חלבון ועוד ועוד...

בכל אופן, שוב... ללכת לניתוח זה הדרך הקלה.
לא מגיע לך על זה כל הכבוד.
רק בהצלחה.
ואת זה איחלתי לך כבר כמה וכמה פעמים.

הרי אמרת שבמילא אחרי הניתוח תצטרך לשמור על תזונה ואימונים, אז אני לא מבין על מה אתה מתווכח איתי בידיוק.
מצד אחד אתה טוען שזה בלתי אפשרי כי אתה יחיד סגולה ועליך כלום לא עובד ואין לך זמן וכו וכו וכו
ומנגד אתה אומר שבמילא תצטרך לעשות את זה אחרי הניתוח.

ירידה במשקל זה עבודה קשה. תעשה את המסלול הארוך בלי קיצורים ותשנה את אורח החיים שלך מצד לצד בשביל תוצאות אמיתיות לטווח ארוך (גם במחיר של ירידה איטית יותר).

כולם שם מנסים להסביר לי למה להיות שמן זה בסדר, ושזה לא הבנאדם אשם אלה מקדונאלטס\ההורים שלו\החברה\"החיים" וכו...

אז אני מבין שמבחינה גנטית, לא חילקו לכולנו את אותו המראה, את אותו המוח, את אותו זכרון וכו וכו וכו

אבל... כוח רצון?!
זה תלוי בבנאדם!
כמה נואש אתה וכמה חזק אתה רוצה את זה?
אתה חייב לראות את הסרטון הזה:

שים לב למשפט:
“When do you sleep 50? ‘I don’t sleep, I might miss the opportunity to make a dream become a reality.’” – 50 cent

יש אנשים שלא ישנים מרוב שהם רוצים להצליח, יש אנשים שיתאמנו ימים על גבי ימים כדי להצליח, ראית פעם אתלט ברמה העולמית בטופ שלא השקיע?
אתה חושב שמייקל ג'ורדן נולד כמו שהוא?
הוא בכלל לא התקבל לנבחרת בתיכון... זה עצר בעדו?
איינשטן עבד במשרד רישום פטנטים והמורים אמרו שהוא לא יכול לסיים ביה"ס, זה עצר בעדו?
וורלד דיסני לא היה מספיק "יצירתי" לעבוד בעיתון, זה עצר בעדו?

לא נולדנו שווים, אבל כוח רצון יש בכל אדם, והכל תלוי כמה אתה רוצה משהו.
when you want to succeed as much as you want to breathe that's when you will be successful