כשאתה מצלם, יש במצלמה שלך חיישן אופטי שקולט את האור והופך אותו למידע דיגיטלי. כחלק מהתהליך הזה, מתבצעת ירידה באיכות (כתוצאה משמירה בפורמט מכווץ - JPEG) ובנוסף, שימוש אוטומטי בגוון מסויים (נקרא White Balance).
חשוב להגיד - התוכן, אותו תוכן. הרזולוציה גם אותה רזולוציה, אך אלה שני הדברים העיקריים שמשתנים: הגוון (WB) ואיבוד איכות של JPEG.

כאשר אתה שומר את התמונות בפורמט RAW, מה שקורה, זה שאין תהליך הפיכה לדיגיטלי במצלמה - כלומר, הוא לוקח את כל המידע שנקלט ע"י החיישן ופשוט שומר אותו על הכרטיס זיכרון, בלי קביעה של איזה גוון צבע יהיה לתמונה או כיווץ לJPEG.
לאחר מכן, כשאתה בא לפתוח את התמונה במחשב, בשלב הראשון - תוכנת העריכה תבקש ממך להגדיר (בין אם באופן ידני ובין אם באופן אוטומטי) את הגוון של התמונה (הWhite Balance).

לגבי השאלה השניה שלך, קצת קשה להבין מה הכוונה ב'לא מצליחה להעביר את החדות'.
תוודא שאתה מצלם ברזולוציה גבוהה, שהמצלמה מתפקסת על האיזור שאתה רוצה לצלם.
העדשה עצמה היא אינה הדבר הכי איכותי שיש, אבל היא עושה את העבודה הבסיסית, חוסר חדות זה לא אמור להיות בגללה.

תעלה פה תמונה שתמחיש למה אתה מתכוון.

לגבי התמונות - הראשונה נחמדה מאוד, גוון מאוד נחמד, לא קונטראסטי מידי.

השניה והשלישית לטעמי קצת בנאליות ולא מעבירות שום רגש או משמעות. סתם תמונות.

קובץ RAW הוא בעצם אותה תמונה כמו שנשמרת כ-JPG, רק ללא הפוסטפרוססינג.
אותו פוסטפרוססינג במצלמה מגדיר: חדות, קונטרסט, WB, הפחתת רעשים ועוד כל מיני דברים אינדבידואלים לאותה מצלמה.
הדברים הללו נשמטים מקובץ ה-RAW ואתה בעצם מקבל קובץ נטול עריכה, המחייב עריכה עתידית באמצעות תוכנת מחשב.

היתרונות הבולטים הם קודם כל שמירת האיכות המקורית ללא הדחיסה שמתבצעת ב-JPG,
בנוסף גם טווח דינמי גדול יותר, צבעים יותר עשירים, עריכה עתידית המאפשרת הרבה יותר שליטה על התוצר הסופי ועוד.