כלומר, החלק החד בתמונה גדול או קטן יותר. ככל שהצמצם סגור יותר עומק השדה גדול יותר (כלומר יותר חלקים בתמונה יהיו חדים) וזה כמובן כשהF גדול. ולהפך...זמן החשיפה משפיע על כמות האור שתכנס לתמונה וגם על הבבואה שנוצרת על העדשה. ככל שזמן החשיפה גדול יותר כך אובייקטים "נצרבים" על התמונה לאורך זמן גדול יותר ויותר אור מהם נכנס לעדשה. הבעיה היא כשהעצם זז וזמן החשיפה ארוך, אז תיווצר "מריחה" של התמונה מכיוון שהאובייקט נצרב על העדשה לכל אורך התמונה וכל התנועה שלו מתועדת על העדשה.
לכן כשמצלמים למשל מכונית בחשיפה ארוכה בלילה אפשר לראות את קו הנסיעה לפי הפנסים שלה...