ההנחה הרווחת מתארת "יום עבודה" כאחד שמתחיל בשעה 08:00 ומסתיים באיזור השעה 19:00, בשעות האלה אפשר לעשות Business.
ישנם עובדים שעבורם "יום עבודה" מתחיל בשעה 20:00 ונגמר בשעה 05:00, אלו הם המתכנתים, אותם עובדים שכל ה Business שעושים בשעות הבוקר נשען על עבודתם, אלו הם המתכנתים שעובדים בשעות שלפי אלי לוזון, "הגברים בוכים" (אולי על ה Buissnes שעשו בשעות האחרות של היום).לא פעם תיארו את המתכנת כ"עובד שקט", "ללא יחסי אנוש", "ביישן" ותיארו את משרדו כחדר אטום, חשוך, עם מכונת אספרסו, מלאי בלתי נדלה של קפסולות ופאקט סיגריות (אם הוא מעשן), יושב עם המחשב שלו ומשתמש בקפאין כדלק ובעשן הסיגריות החמצן.
ישנן מס' סיבות למחשבות הללו, אך כולן מוטעות.
מתכנת אינו "רק" מכונה משומנת היטב הכותבת קוד, כאשר מתכנת עובד על תוכנה כלשהיא הוא בונה רעיון, הוא חושב על אלגוריתמים, הוא בונה קונספט שלם סביב שורת קוד אחת.
כל הפרעה ולו הקטנה ביותר בסיגנון "יש לי רק שאלה קטנה" עלולה להרוס שעות של בניה ולגרום למתכנת להאריך את "יום העבודה" שלו במס' שעות נוסף, והכל בגלל מס' שניות שהוציאו אותו מריכוז.
לכן, מתכנתים מעדיפים לעבוד בשעות הלילה, כאשר אין הסחות דעת. כאשר הפיד בפייסבוק לא מתעדכן בכל מס' דקות, כאשר כתבה חדשה לא מתפרסמת באתר חדשותי זה או אחר וכמובן שאין מה לראות בטלויזיה.
אז את כל הדברים שהוזכרו למעלה באופן "מרושע", אפשר להשוות כעת לכלי עבודה נעימים יותר:
את החדר האטום נחליף בסביבת עבודה שקטה פשוט,
את החושך בחדר נחליף בשעות הלילה,
את ה"ללא יחסי אנוש" נחליף ב"מסתגר בעצמו לצורך גיבוש קונספט"
בזמן שהגברים בוכים, המתכנתים כותבים.