יוסי אבוקסיס היה מסוג השחקנים שאוהדי קבוצתו אוהבים ואוהדי היריבות מתעבים - ואין מחמאה גדולה מזו. למען הניצחון יוסי היה מוכן לכסח בלי חשבון, לעשות פרובוקציות, הכל!

אבוקסיס (תשאלו אפילו את המאמן הטרי של הנבחרת) לבש את מדי בית"ר ירושלים במשחק השרוכים שהביא לקבוצתו אליפות. בסיום אותה בושה הוא לא התלונן על חוסר "ספורטיביות". זה לא היה בשבילו "שיא הגועל נפש".

עלי עותמן לא נפצע במהלך שעורר את המהומה, ובטח לא מדובר בפגיעה קשה שמחייבת עצירת משחק. כמה דקות לפני כן הוא
סימן למאמנו שיש לו בעיה בשריר האחורי. אבוקסיס לא החליף אותו. אז במקום להסתבך במסירה לא מוצלחת, כשכמה צהובים סביבו, מגן סכנין העדיף לגלגל החוצה ולקבל טיפול. מה אכפת לו? קבוצתו ביתרון. הוא גם התאושש מהר ושיחק עד הסוף.

יותר מכך, כשהמגן צעד לעבר קו החוץ, המאמן הג'נטלמן שלו הורה לו לשכב על הדשא בתחומי המגרש. זה ספורטיבי!

לכל אלו תוסיפו עוד עובדה מאוד חשובה. לפני האירוע פסלו למכבי ת"א שער חוקי, ליריבתה אישרו שער לא חוקי, ועל הפנדל הגבולי לזהבי שפירושו גם אדום לקנדיל נדלג. לדרוש "ספורטיביות" מקבוצה שקופחה בצורה כה ברורה במשחק כל-כך קריטי, זה כמו לבקש מאדם שלפני רגע נשדד לשמור על קור רוח.

זה מה שדרשו אתמול אוסף מתחסדים חסרי הבנה עם מיקרופון, והמגוחך מכולם היה עמיחי שפיגלר. "יש אוהדים של מכבי ת"א", אמר המחנך והפדגוג, "שלא רוצים לנצח בצורה הזאת". ברור שלא. האוהדים האמיתיים מעדיפים להפסיד משער לא חוקי.