עושה לנו אוניברסיטה
אחרי שהפך את רשת "קידום" לעסק שמגלגל מיליונים והפך לאיש עשיר מאוד, הבין שי רשף שלהשתעמם זה לחלשים. אז הוא הקים את "האוניברסיטה של ההמונים" שהתלמידים בה הם צעירים נזקקים מכל העולם שיכולים ללמוד בחינם דרך האינטרנט. בין אלפי התלמידים גם פליטים סורים וניצולים של טבח העם ברואנדה. "כל בוגר שלנו מוסיף לי עוד שנה בחיים. אני בר מזל, יש לי מספיק, אני לא צריך יותר, הגיע הזמן לתת חזרה", אומר רשף, שגייס 11 אלף פרופסורים מכל העולם להפעיל את המיזם בהתנדבות

בחאלב שבסוריה גרה בחורה צעירה, שנאלצה שלוש פעמים לעזוב את העיר בגלל ההפצצות, ותמיד חזרה לבית בלי חשמל. בכל יום שני היא הולכת לחנות סמוכה וטוענת את הטלפון והמחשב הנייד. היא חוזרת הביתה, מדליקה נר ומשתמשת בטלפון כהוט־ספוט, כדי שיהיה לה אינטרנט. את כל זה היא עושה לא כי חשוב לה להעלות תמונות של אוכל לאינסטגרם, היא עושה זאת כדי ללמוד באוניברסיטה האינטרנטית שהקים אזרח ישראלי. לא בטוח שהיא אפילו יודעת את הפרט הזה, אבל לשי רשף, שהקים את האוניברסיטה, זה לא משנה. עיניו נוצצות כשהוא מספר את הסיפור שלה, ושל אלפי צעירים דומים לה ברחבי העולם, שלא חלמו להשיג תואר אקדמי, ועכשיו יכולים. בזכותו.

"יש לנו תלמיד סורי אחד", הוא מספר, "שגילה יום אחד את אחיו הקטן מאושפז בבית חולים בלי רגל אחרי הפצצה. חצי יום הוא לא הפסיק לבכות, ובסוף אמר לאחיו, שהיה בן 11, 'אני אדאג שתחזור ללכת'. הוא סחב אותו על הגב לגבול עם טורקיה, שם מצאו איזו עמותה אמריקאית שהביאה אותם לארצות־הברית, וכאן סידרו לילד תותבת. כיוון שארצות־הברית לא מאוד נחמדה לפליטים היום, אז יש לו מין אשרה זמנית שהוא כל הזמן צריך לחדש והוא ישן במכונית, אבל מה שהוא לא מוותר עליו זה ללמוד אצלנו".

"יש לנו 600 סורים, יש ניצולים של טבח העם ברואנדה, רעידת האדמה בהאיטי, אלפי מהגרים שהגיעו לארצות־הברית כדי להגשים חלומות, אבל לא יכולים ללמוד כי הם נמצאים פה באופן לא חוקי או כי אין להם כסף. כל אחד כזה שמשיג תואר מוסיף לי שנה בחיים. מעולם לא הייתי מאושר יותר בעבודה, ועוד עבודה שאני לא מרוויח עליה כלום".

"האוניברסיטה של ההמונים", University of the People, היא רעיון שעלה במוחו של רשף אחרי שכבר נדמה היה לו שהשיג הכל. במשך 16 שנה הוא היה המנכ"ל והיו"ר של רשת "קידום", חברה למטרות רווח בתחום החינוך. כשהוא הצטרף לקידום, היא הייתה חברה זעירה. כשעזב אותה, היא גילגלה עשרות מיליוני דולרים ורשף הפך לאדם עשיר.

ב־2008 הגיע רשף לניו־יורק ופחות או יותר יצא לפנסיה. "אבל מהר מאוד הבנתי שהברייק הזה לא מתאים לי, רציתי להמשיך לעבוד", הוא מספר על כוס קפה ופאי דובדבנים ביום שישי גשום בניו־יורק, "אבל לא חיפשתי להרוויח עוד כסף. אני בר מזל, יש לי מספיק, אני לא צריך יותר. הגיע הזמן לתת חזרה".

את החיבור בין הרשת והאקדמיה עשה כאשר היה יו"ר של חברה אירופית שהציעה תארים אקדמיים באינטרנט. ההצלחה הייתה גדולה, ורשף החליט שזו תהיה הרפתקאת תיקון העולם שלו — הוא יביא את המודל לארה"ב, רק הפעם למעשה בחינם. "יש מאות מיליוני אנשים בעולם שלא יכולים ללכת ללמוד כי אין להם כסף, או בגלל מגבלות חברתיות, למשל נשים במדינות מוסלמיות. יש אתרים באינטרנט בהם פרופסורים עוזרים בהתנדבות לתלמידים. כל מה שצריך היה זה לחבר אותם עם התלמידים הזקוקים להם במקום אחד".

ב־2009 הודיע רשף על הקמת "האוניברסיטה של ההמונים". יום אחרי הוא כבר קיבל מאות מיילים. לקח לו חמש שנים קשות להשיג את האקרדיטציה האמריקאית שמכירה בתואר כתואר אקדמי לכל דבר. "ב־2014 היו לנו 500 תלמידים, ובחמש השנים מאז גדלנו ל־20 אלף מכמעט 200 מדינות", אומר רשף.

שכר הלימוד, אתם שואלים? כלום. או כמעט כלום. "אנחנו גובים 100 דולר בסוף כל קורס. אם התלמידים לא יכולים להרשות לעצמם אפילו את זה, אנחנו נותנים מלגות. 3,000 איש באפריקה מחכים עכשיו למלגות".

מה תנאי קבלה?

״צריך תעודת בגרות, לפעמים אפילו סתם תעודה של 12 שנות לימוד יכולה להספיק. מי שאנגלית אינה שפת האם שלו צריך לעבור קורס".

ואיך זה עובד בפועל?

"יש כיתה וירטואלית של 20 תלמידים מ־20 מדינות. כל קורס נמשך תשעה שבועות. כשתלמיד נכנס לכיתה הוא רואה את הפרופילים של שאר התלמידים, מחכה לו רשימת הרצאות, משימות, שיעורי בית ונושאים לדיון. כל תלמיד חייב להגיב ולהשתתף, והתפקיד של המרצה הוא להיות בכיתה ולהתערב כשצריך".

האוהד הכי גדול שלך

11 אלף מתנדבים עובדים עם האוניברסיטה, כולל נשיאי אוניברסיטאות כמו אוקספורד, ברקלי, קולומביה ופרינסטון. "ג'ון סקסטון, שהיה הנשיא הקודם של אוניברסיטת ניו־יורק, אמר לי 'אנחנו גובים 50 אלף דולר מתלמיד, אבל כדי שאוכל להסתכל לעצמי בראי אחרי שאני לוקח סכומים כאלה, חייבת להיות אלטרנטיבה למי שלא יכול לשלם את זה, ולכן אני האוהד הכי גדול שלך'".

כמה זמן הם משקיעים?

"כל מרצה נותן לפחות 10 שעות בשבוע".

זה לא מעט.

"לא, זו עבודה. ואם הם לא יכולים, אנחנו נפרדים. תמיד מגיעים מתנדבים. פרופסור בפנסיה קם בבוקר, הולך למטבח עם כוס קפה, פותח לפטופ, יש לו 20 תלמידים, פליטים, עניים, אנשים צעירים שהוא יכול לעזור להם. אין תחושה טובה יותר מזה".

מה המטרה הסופית, שכל העולם ילמד אצלכם?

"אנחנו בונים מודל, אין סיבה שיהיה היום מישהו בעולם שלא יכול ללמוד באוניברסיטה. אני מקווה שנגדל עד שיום אחד לא יצטרכו אותנו, ואז נלך לישון ונקום עם חלום חדש".

בחודש שעבר חגג רשף עם המרצים והתלמידים טקס סיום לימודים ראשון ויוצא דופן. נאמה בו הבוגרת הראשונה, שהמשיכה להיות סטודנטית מצטיינת באוניברסיטת ברקלי. היו שם בוגרים שעובדים היום באפל ובגוגל ובמיקרוסופט. הייתה שם התרגשות אמיתית ממעשה טוב וחף מציניות בעולם שכמעט טובע במעשים רעים מלאי ציניות.

"אין ספק שהיום העולם יותר טוב ממה שהיה לפני 100 שנה", אומר רשף, "אבל ההיסטוריה נעה בגלים, והיום אנחנו די בתחתית. יש המון טוב בעולם, אפילו עכשיו, אבל אנחנו פשוט שומעים בעיקר על הרע. כל בנאדם, שנייה לפני שהעיניים שלו נעצמות, צריך לשאול את עצמו 'האם עשיתי מספיק כדי להשאיר אחרי עולם טיפ־טיפה יותר טוב'. לא עובר יום בלי שיגיע מכתב תודה מתלמיד, אנשים שאומרים שהצלנו להם את החיים, זה שווה יותר מכל כסף, אי־אפשר לתאר את התחושה הזו במילים".