תעשה מאסה ותעבוד חזק על הבטן ככה שבחיטוב הבא יראו קוביות על אחוז גבוה יותר.

אני מבין שקבעת לעצמך מטרה אבל לפעמים צריך לעשות שינויים ולא להיות מקובע בגלל שהחלטת שככה צריך להיות.

http://www.israelbody.org/Index.asp?ArticleID=1781&CategoryID=142

לא יאומן אבל הוא כתב בדיוק את מה שאני כתבתי,
"תחושה הזאת של הריק בגרון. התשוקה המטורפת להכניס לשם משהו שאין לו טעם של מלפפון או טונה. לא חייב שזה יהיה שווארמה. לא צריך פיצה. גם צלחת אורז היא משהו שנראה פתאום כמו דוגמנית בקטלוג. ואסור. אתה יודע שאם תאכל, את עצמך תרמה – לא אף אחד אחר.
מפתחי גוף ששומרים על שייפ הוגן גם בתקופת מאסה מרוויחים תקופה קצרה יותר של ייסורים, אבל לא בטח שזה מנחם אותם בשעה שתחושת הרעב תוקפת – והיא תוקפת, בסופו של דבר, גם את האקטומורפים וגם את המקפידים. היא מנת חלקו של כל מי שהחליט ללכת עד הסוף.
אין דרך אמיתית להתחמק ממנה. מי שיגיד לכם שהוא עבר חיטוב בלי להיות רעב, בלי להרגיש שהיה מקריב אצבע כדי להעביר דרך הגרון משהו שיגרום לבלוטות הטעם לעבוד – משקר.
כאן נבחן הכוח. כאן באה לידי ביטוי היכולת המנטאלית. הכישרון הזה של קהילת מפתחי הגוף, לא לוותר לעצמם, לא לעגל פינות, לא להישבר. האם אפשר לעבוד על הגוף כדי להניס את תחושת האי נוחות הזאת, להפיג לרגע את הכרכורים בבטן?
תיאורטית קיימות שיטות. זה די פשוט, וכל מתחרה מתחיל יספר לכם על השיטות להרגיע את הגוף, אם תרצו: לעבוד עליו. משקאות חמים. מלפפונים בין הארוחות. מסטיק בלי סוכר. משקה דיאטטי, שלגון נטול קלוריות. כל אלה התחכמויות מתקבלות, הם לא יפגעו בהצלחתו של המתחרה להגיע מוכן לבמה.
הייתי מוסיף עוד רעיון, בקטע הרוחני: למפתח גוף תחרותי יש רישיון מלא להרגיש מיוחד. אחר. חזק. בראש. היכולת להתמודד עם רעב נורא במשך יום אחרי יום, לתקופה שלעיתים נמשכת 3, ו 4 חודשים, היא תכונה שמעידה על השונות של קהילת מפתחי הגוף מקהילת ה"רגילים". למרבה הצער יש יותר מידי אנשים שלמרות שלו דרשת מהם לעמוד יום אחד בתפריט שלך היה הדבר גורם להם למחשבות אובדניות, הם אינם מעריכים את מאמציך – לכל הפחות תוכל אתה להעריך את עצמך."

חשבתי שהרמה כאן גבוהה יותר ויש מקום לדיון כזה,
מסתבר שלא,
ואמנם אני לא מתאמן לשום תחרות ולא ברמה של שום תחרות אבל כדי שהמצב יהיה נורמלי אני חייב למתוח את הגבול ואין מה לעשות,
צריך לשלם מחיר.

עוד לא נתתי צ'יט אחד קטנטן, ואני עדיין מצליח לקחת נשימה עמוקה, להבליט חזה ולשנס מותניים כשמציעים לי פיתויים, וגם החברים הכי טובים שלך/שלי אף פעם לא מאמינים שאתה מסוגל לעשות את מה שאתה עושה עד הסוף, ותמיד יגידו לך: "נו מה יקרה אם תשתה בירה?" "זה מסיבה אחי, אתה חייב לשתות" "אחי אנחנו מזמינים פיצה, אני יודע שאתה רעב, אני מזמין גם לך" "אנחנו הולכים לאכול חומוס אתה בא?"

ואיכשהוא אני מאמין שהצלחתי לעשות אצלי בראש איזהשהוא טוויסט פסיכולוגי, והפרזה האחרונה במאמר שצירפת מאוד משקפת את מה שאני מרגיש:
"למפתח גוף תחרותי יש רישיון מלא להרגיש מיוחד. אחר. חזק. בראש. היכולת להתמודד עם רעב נורא במשך יום אחרי יום, לתקופה שלעיתים נמשכת 3, ו 4 חודשים, היא תכונה שמעידה על השונות של קהילת מפתחי הגוף מקהילת ה"רגילים". למרבה הצער יש יותר מידי אנשים שלמרות שלו דרשת מהם לעמוד יום אחד בתפריט שלך היה הדבר גורם להם למחשבות אובדניות, הם אינם מעריכים את מאמציך – לכל הפחות תוכל אתה להעריך את עצמך."

אני לא מפסיק לקרוא פה על כך שאתה יורד במשקל, ויורד בהיקפים, אם היית נתקע במשקל או בהיקף מסויים הייתי אומר לך לשקול לוותר, אבל אתה לא מפסיק להצליח לרדת בהיקף הבטן והמשקל אז תמשיך לתת בראש ואל תנוח!

אתה תותח-על במה שאתה עושה, וכל שנייה שאתה סובל, אתה תודה עליה אח"כ.

עם כל הצער בדבר והבעסה שיש רק 4 קוביות ולא 8.
הגעתי למסקנה שזה גומר אותי וגם מפרק שריר.

אם אתה שואל אותי? תעצור את החיטוב, אני מניח שאתה גם ככה יחסית חטוב ואתה סתם רוצה ומתעקש על 4+ קוביות בידיוק כמוני..

בחיים צריך לדעת לקבל החלטות גם אם הם לא הכי כיפיות ונחמדות.
לא כיף לא לראות 8 ריבועים בסוף חיטוב, אבל זה מה יש...

תעצור את החיטוב, תשאר 2-3 חודשים בנייטרלי לקיץ, ובמאסה הבאה, תדפוק מאסה ותשקיע כמו שצריך כדי שאת החיטוב הבא שלך תסיים במשקל גבוה יותר על אחוז שומן נמוך יותר ואולי תוכל לראות את הריבועים המיוחלים.

אני אישית מרגיש שחיף ולכן החלטתי להפסיק את החיטוב(מה גם שעוד שבועיים אני בלאס ווגאס) שבועיים נייטרלי, אולי אחרי לאס ווגאס אחזור לחיטוב קצר של חודש גג וגם זה לא בטוח...

אבל בגדול, אני את החיטוב סיימתי.
אני אתן פוש חזק השנה במאסה כדי שאת החיטוב הבא אסיים על אחוזים נמוכים יותר במשקל גבוה יותר.

ועוד משהו קטן, ...אל תהיה אובססיבי זה לא טוב
אתה יודעשכל דבר כשהוא קיצוני הוא כבר לא טוב ובמיוחד לעניין הזה של הפיתוח גוף וההרזיה פשוט אין סוף לשיטות, תאוריות שיטות אימונים וכול'...אין סוף