אם כדוה"א הארץ היה חלק - נטול הרים/גבעות/בניינים/כל חומר בולט אחר) כך שיצור חי היה יכול ללכת בקו ישר לכל כיוון שיבחר עד שיגיע לנקודה ממנה התחיל.

אם מישהו היה עומד בנקודה מסוימת על פני כדוה"א ומסתכל לכיוון מסוים באמצעות טלסקופ ממש ממש חזק, שמסוגל להגדיל עצמים הנמצאים במרחק עשרות אלפי ק"מ... האם היה רואה את עצמו?

למיטב הבנתי, כשמסתכלים על הים, ורואים את "קו האופק" זה בעצם הנקודה שבה כדוה"א מתחיל להתעגל.. השאלה האם זה באמת כך או שאנחנו פשוט לא מסוגלים לראות לכזה מרחק..

במילים אחרות, האם האור של גוף מסוים מושפע מכוח המשיכה של כדוה"א?

לעומת זאת, היקום שלנו מורכב ממרחב חלל-זמן שעצמים מאוד כבדים (כגון חורים שחורים וגלקסיות, כדור הארץ לדוגמא לא נחשב לעצם כבד) מעקמים את המרחב הזה בגלל המסה הרבה שלהם והכבידה שלהם כן משפיעה על כיוון תנועת האור (בתכלס האור עדיין נע בקו ישר רק לא על מישור).