ערכתי לאחרונה בתאריך 16.02.14 בשעה 20:34 בברכה, איציק2
אני לומד במכללה וקורע ת'תחת. התואר קשה רצח, וכבר ראיתי הרבה שחשבו שיהיה משחק ילדים ובסוף פרשו כי היה להם קשה. (בדיוק בגלל שאנשים בלי טיפת מושג אומרים להם שתואר במכללה זה שכונה).אני דיי בטוח שההבדל בין מכללה לאוניברסיטה מסתכם בסוף בהשקעה של המרצים.. וואלה הייתה לי מרצה לאינפי וליניארית תותחית. הייתי כל שעת קבלה יושב אצלה וחופר לה ובקורס האחרון שלי היא אשקרה ישבה איתי ועם עוד חבר ועשתה לנו שיעור פרטי של שעתיים על כל החומר של הסמסטר. נדרשה המון השקעה אבל בסוף אם היא לא הייתה שם בשבילי בטוח לא הייתי יכול להצליח.
ולפי מה שאני שומע מחבר שלומד בבאר שבע ומשקיע ת'חיים (לא יוצא הביתה למרכז, חורש כל היום בבאר שבע), קשה לו רצח והוא בעצמו אומר שהמרצים לא מלמדים והכל הם לומדים מהאינטרנט.
אז יש מקצועות שזה נכון (תכנותיים, לנו גם יש מרצים כאלה) אבל יש מקצועות שזה לדעתי לא נכון (מתמטיים).
חשוב שלא תבין אותי לא נכון - אני לא מזלזל באוניברסיטה. אני באופן אישי רוצה לעשות תואר שני באוניברסיטה. אבל בסופו של דבר צריכים גם להיות אמיתיים ולא ללכת עם ראש בקיר. אני אומר את זה מניסיון, כי המצב שלי היה גרוע משלו. היה לי פסיכומטרי 443 ובגרות 3 יח' מתמטיקה ונכשל במחשבים בתיכון. אם הייתי רוצה להשקיע שנה יכול להיות שהייתי יכול להתקבל לאוניברסיטה, אבל לי ייעצו (קרובי משפ') להתחיל ללמוד במכללה ובאופן אישי אני מרגיש שזכיתי. אני היום מנסה להציג לאנשים גם את הצד השני הלא כ"כ "מפחיד" של המכללות.