"המלחמה הקרה"
שיתוף הפעולה הצבאי שהיה בין מדינות המערב הדמוקרטיות לבין ברית המועצות בתקופת מלחמת העולם השנייה, הלך והתערער עם התקרבות הנצחון על מדינות הציר ובפרט על גרמניה הנאצית. בהמשך אף פסק לחלוטין שיתוף הפעולה עם סיום הקרבות. הבדלי האינטרסים והשאיפות של שני הצדדים, שנדחקו לקרן זווית כל עוד איחד אותן הרצון המשותף למגר את גרמניה הנאצית, בלטו עכשיו במידה גוברת והולכת והביאו בשנות הארבעים המאוחרות לקרע הגלוי בין שני המחנות הידוע בשם "המלחמה הקרה". שם זה ניתן משום שלא השתמשו במלחמה בנשק חם, בצורה ישירה בין המעצמות, אלא בעיקר במהלכים מדיניים וכלכליים, ואירועי לחימה מקומיים. "המלחמה הקרה" התנהלה בשנים 1945 – 1949 בעיקר ביבשת אירופה, ועם התייצבותו של "מסך הברזל" בין מזרח למערב התפשטה "המלחמה הקרה" בשנות ה- 50 למזרח הרחוק ואח"כ היא עברה גם למזרח התיכון, יבשת אפריקה ולאמריקה הלטינית. "המלחמה הקרה" התאפיינה בעויינות הולכת וגוברת בין שני הגושים המזרחי בראשות ברה"מ והמערבי בראשות ארה"ב, אי שיתוף פעולה מדיני וכלכלי, תחרות על אזורי השפעה ומתחים אידיאולוגיים בין המעצמות, עד כדי התנגשות צבאית.הגורמים ל"מלחמה הקרה"
א. התמורה במאזן הכוחות העולמי - עם תום מלחמת העולם השנייה חל שינוי יסודי ביחסי הכוחות בעולם. באסיה מוגרה יפן ובאירופה מוגרה לחלוטין גרמניה הנאצית ונחלשו בריטניה וצרפת. עתה שרדו בעולם שתי מעצמות גדולות והן ארה"ב ובריה"מ, המכונות מעצמות על. שתיהן מבקשות להנהיג את העולם.
ב. ניגודי האינטרסים והאידיאולוגיות בין שתי המעצמות- לשתי מעצמות העל היו שאיפות להרחיב את השפעתן ברחבי העולם. בין שתי המעצמות היו ניגודי אינטרסים בין תפיסת עולם דמוקרטית של ארה"ב המבוססת על חופש הפרט וליברליזם מלא, לבין תפיסת עולם טוטליטרית של בריה"מ, שאינה מוכנה לקבל עקרונות יסוד של חופש וריבוי מפלגות אלא קיומה של מפלגה אחת, מנהיג אחד.
היו ניגודים בין משק מערבי קפיטליסטי המבוסס על יוזמה פרטית, לבין משק קומוניסטי הדוגל בכלכלה מולאמת, מכוונת וקולקטיבית.
ג. חילוקי הדעות בנוגע להסדרים המדיניים באירופה - כבר בוועידות יאלטה ופוטסדאם התגלעו חילוקי הדעות באשר לפניה של אירופה לאחר המלחמה, כגון עתידה של גרמניה, עתידה של פולין, עתידן של מדינות מזרח-אירופה המשוחררות שהיו תחת כיבוש הצבא האדום. הוסכם כי לאחר כיבוש גרמניה ושחרור המדינות מהשלטון הנאצי, יפעלו בעלות הברית להקמת דמוקרטיות עצמאיות במדינות המשוחררות ובתום תהליך זה ישוחררו המדינות לחלוטין. ארה"ב, בריטניה וצרפת החלו לפעול בצורה זו, אולם סטאלין לא עשה זאת ופעל להרחבת השפעת הקומוניזם במזרח אירופה, באמצעות הקמת "דמוקרטיות עממיות".
ד. המונופול על פצצת האטום – העובדה שארה"ב החזיקה במונופול על פצצת האטום הגבירה את חששותיה של ברה"מ.
גילויי היריבות בין שתי המעצמות-(גילויי המלחמה הקרה)
המדיניות הסובייטית במזרח אירופה
סטאלין הקים "דמוקרטיות עממיות" במדינות ששחרר מעול הכיבוש הנאצי. את הקמת הדמוקרטיות יש להבין בהקשר הרחב של נסיון לחזק ולהרחיב את המשטר הקומוניסטי בבריה"מ לאחר מלחמת העולם השנייה. שיקוליו של סטאלין:
כמדינה שעמדה פעמים רבות בסכנות פלישה של אויבים מהמערב, רצה סטאלין לבצר את
מעמדה של בריה"מ ולחזקה. לכן ביקש להקטין את הסיכוי לפלישה מכוון מערב באמצעות
חגורת בטחון של מדינות קומונסטיות התלויות בבריה"מ.
החורבן הכלכלי של אירופה לאחר המלחמה, הוביל את סטאלין לבצע מדיניות זו בכדי לנצל את כלכלת המדינות המשוחררות, לחיזוק ולביסוס כלכלתה של בריה"מ באמצעות העברת מקורות אנרגיה וחומרי גלם מהמדינות המשוחררות אל בריה"מ.
שיקול אידאולוגי – ניצול ההזדמנות לממש את המהפיכה הקומוניסטית בכל מקום.