סיכום שלי... משהו באסט!!
פרק ג':
סיכום הפרק: שלמה התחתן עם בת פרעה והביאה לעיר דוד לבות את ביתו ואת בית ה'. העם זבח בבמות כי לא נבנה עד אז בית לה'. שלמה אהבב את ה' והלך בדרך אביו. הוא הלך לגבעון לזבוח בבמה הגדולה וזבח שם אלף עולות.
ה' נראה לשלמה בחלומו ושאל אותו מה הוא רוצה שהוא ייתן לו. שלמה ענה ואמר לו שהוא עשה עם אביו דוד חסדר גדול שהוא נותן לבנו לשבת על כסא המלוכה (הודה לה' על כל מה שעשה לדוד). שלמה מבקש מה' לב למשוע ולשפוט את העם, להבחין בין טוב לרע. בקשתו של למה מצאה חן בעיני ה' מאוד וה' אמר לו שהוא יכול היה לבקש ימים רבים או להרוג את אויביו. ה' אומר לו שהוא ייתן לו לב חכם ונבון שלא היה ולא יהיה כמוהו אף פעם. ה' ייתן לו גם עושר וכבוד לכל ימי חייו ושלא היה כמוהו במלכים. ה' אומר לו שאם הוא ילך בדרכו וישמוך על חוקיו ומצוויתיו כמו שהלך דוד, הוא יאריך את ימיו.
משפט שלמה (פס' ט"ז): למחרת הגיעו אל שלמה 2 נשים זונות. האישה ה1 אמרה שהיא גרה עם אישה 2 בבית אחד ולשתיהן יש תינוקות. ביום השלישי ללידת אישה 1, אישה 2 גם כן ילדה ואין אף אחד איתן בבית. (לפי דברי אישה 1) התינוק של אישה 2 מת כאשר בטעות שכבה עליו. באמצע הלילה אישה 2 קמה והחליפה בין התינוקות. בבוקר אישה 1 קמה להניק את תינוקה והיא ראתה שהוא מת ושזה בכלל לא תינוקה. אישה 2 אמרה:" לא, בני החי ובנך המת" בלבד! אישה 1 החלה להתווכח איתה ואמרה שהבן שלה הוא החי. שלמה אמר שיביאו חרב ויגזרו את הילד לשניים וייתנו את חצי לאישה 1 וחצי לאישה 2. אישה 2 (שבנה הוא החי*) ריחמה על הילד ואמרה שייתנו לאישה 1 את הילד רק שלא יהרגו את החי. לעומת זאת אישה 1 אמרה שיגזרו את הילד וכך יהיה לה חצי ולה חצי. שלמה אמר לא להרוג את הילג ולתת אותו לאישה 2 כי היא אמו האמיתית.
כל ישראל שמעו את המשפט הזה וראו כמה חכם שלמה, את גודל ועוצמת החכמה שה' העניק לשלמה.
ניתוח:
לשלמה היו נשים רבות, למה דווקא מזכירים שבת פרעה הייתה אשת שלמה?
• נישואים היו פעם בדיוק כמו שהיום חותמים הסכמי גבולות. בתקופה ההיא במקום לכרות ברית היו מתחתנים עם בנות של מלכים. זה מראה שהיה שלום בין ישראל למצריים.
אך שלמה כרת ברית עם הרבה ארצות. למה ציינו דווקא את בת פרעה?
בניגוד לשאר העמים, מצריים הייתה המדינה היחידה שלא נהגו להשיא את בנות המלך לגברים נוכרים. (זה מראה לנו איזה עם חזק זה היה שלא היה זקוק לבריתות).
• עוצמתו של שלמה: פרעה באותה תקופה פרעה לא היה זקוק לברית עם שלמה אך זה מעיד עוד יותר על עצמותו של שלמה כי למרות שהוא לא היה זקוק לברית הזאת, הוא רצה לכרות אותה.
• לגיטימציה בין לאומית: פרעה מכיר בשלמה כמלך. הוא לא היה משיא את בתו למלך שלא ראוי להיות נשוי לה. העם, העולם מכיר בשלמה כמלך.
רק העם מזבחים בבמות, כי לא נבנה בית לשם ה' עד הימים ההם" -
במות: מקום פולחן (מזבח). בפריפריות (פרוורים). יש האומרים שזבחו שם לאלילים ויש הסוברים שזבחו שם רק לאל.
• המספר לא אוהב את קיום הבמות ואפילו תופס אותן כמדד להצלחה של מלך – בספר מלכים המלך נמדד לפי המזבח בבמות. אם המלך הוא טוב, יהיה כתוב שהעם עדיין זובחים לו בבמות. עצם קיום הבמות מטריד את המספר
• הדבר היחיד שמעיק על שלמה זה העם שזובחים בבמות כי לא נבנה בית לה' עד הימים ההם.
"ונתת לעבדך לב שמע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע….." (פס' ט'):
• עצם הבקשה אנו יכולים ללמוד שהדבר הכי חשוב לשלמה זה להיות מלך טוב. מלך טוב: לשפוט את העם, לעזור, להעניש וכו'.
• לפני ששלמה מבקש את הבקשה הוא מודה לה'. הוא מחמיא לו על זה שהוא עשה חסד גדולעם אביו, והוא הבן שלו.
מתחת לשורות הוא מבקש מה' שימשיך לעשות גם איתו חסד.
ה' מאוד מרוצה מבקשתו של שלמה ואמר לו שאם הוא ישמור את מצוותיו הוא ייתן לו אריכות ימים. ה' לא נותן לו את זה כבונוס – ה' אף פעם לא נתן לאדם אריכות ימים בתור בונוס, פרס.
למה שלמה בוחר דווקא בחכמה?
כי חכמה זה הבסיס לכל מה שאדם רוצה: כבוד, הצלחה, עושר וכו'.
ש. למה שלמה הלך דווקא לגבעון כדי לזבוח ולא נשאר בירושלים איפה שארון האלוהים?
ת. 1. בגבעון יש במה גדולה – שלמה רצה להעלות 1000 עולות ובגבעון יש את המקום לכך.
2. אינטרס פוליטי – זאת עדיין תחילת דרכו, והוא רוצה תמיכה מהעם. בעבעון יש את שבט בנימין והוא רוצה להרחיב את תמיכתו.
3. סיבה פוליטית: צדוק הכהן שהיה מבין נאמני דוד וממכתירי שלמה, היה כוהן בבמה בגבעון ושלמה רצה להודות לו. זה חכם לתמוך בתומכים שלך!
משפט שלמה (פס' ט"ז):
על מה התבסס שלמה כשאמר את המשפט?
על הרחמנות של האמא האמיתית – הוא הניח שהיא תרחם על הילד שלה.
ייתכן מאוד ששתי הנשים לא יהיו רחמניות, אי אפשר לחרוץ דין על הנחה בלבד! יכול להיות שהאמא האמיתית תהיה אכזרית מאוד מעצמה.
שלמה גילה תוך כדי דברי הנשים מי האמא האמיתית. התחבולה הייתה סתם סיום דרמטי למשפט.
כיצד ידע שלמה מי האמא האמיתית?
1. אישה 1 אומרת שהיא ישנה ומצד שני יודעת בדיוק מה אישה 2 עשתה.
2. מפני שלאישה 2 לא היה סיפור כיסוי ניתן להסיק שהיא זאת שישנה כל הלילה ולא ידעה מה קרה עם בנה.
3. אדם אומר קודם מה שיש לו בראש, מה שחשוב לו.
אישה 2 מקדימה את החי למת, לעומת אישה 1 שמקדימה את המת לחי.
מכאן ניתן להסיק שמה שמטריד את איזה 1 זה הבן המת.
4. פס' כ"א – אישה 1 אומרת שהיא קמה בבוקר להניק את בנה וראתה שהוא מת ואז היא שמה לב שהיא פלטה את האמת אז היא אמרה "לא לא, זה לא הבן שלי". בבוקר היא ראתה שהיא חנקה את הילד שלה אז היא המציאה את הסיפור שאישה 2 לקחה לה את הילד. (ע"פ איזנברג).