קומדיהcomedy
קומדיה, ז'אנר אמנותי (בקולנוע, תיאטרון, ספרות) שכוונתו העיקרית היא ההומור. בהגדרתה ההיסטורית הקומדיה היא סוג של דרמה המנוגדת לטרגדיה.
מסורת הקומדיה במערב נולדה באתונה העתיקה, וכמו הטרגדיה, הייתה קשורה לפולחן הדתי. במאה ה-5 לפנה"ס קמה "הקומדיה הישנה", ומייצגה המובהק היה אריסטופנס. כעבור כ-100 שנה כתב מננדרוס בז'אנר "הקומדיה החדשה", אך שום דוגמה לא הגיעה אלינו בשלמות. הרומאים פלאוטוס וטרנטיוס המשיכו מסורת זו, ומחזותיהם היו מקור השראה למחזאים אירופאים בתקופת הרנסנס.
בימה"ב התפתחה מסורת הפארסות, שהועלו על הבימה בין קטעים רציניים בדראמות דתיות נוצריות. צירוף הפארסה עם המסורת הקלאסית תרם לתחיית הקומדיה בתקופת הרנסנס.
גדולי המחזאים שחיברו קומדיות במאות ה-16 וה-17 היו שייקספיר האנגלי, קלדרון ודה וגה הספרדים ומולייר הצרפתי; הם העמיקו לחדור לנפש האדם ומשמעות חייו, והקומדיה שימשה להם אמצעי להבעת ביקורת חברתית.
לדברי אריסטו הקומדיה עוסקת בפגם או בכיעור שאינם מעיקים או הרסניים (בניגוד לטרגדיה, המעלה ומעצימה את האדם וסבלו). המונח קומדיה אינו מוגבל לדרמה. יצירות אפיות כגון האודיסיאה נחשבות לקומדיות, מפני שלגיבורן תכונות מסוימות כגון תושייה, שכל חריף או כושר אלתור - בניגוד לגיבור הטרגי המוצא כמעט תמיד את מותו. גם למגילת אסתר אופי קומי מכמה בחינות: סדר העולם מעורער והעניינים מסתבכים, אך לבסוף הכל מסתדר והבריות חוגגות. מסיבה זו גם קרא דנטה ליצירתו הרצינית "קומדיה" - משום שבסופה הוא נושע מכל פשעיו.
יש להבחין בין הקומדיה כמבנה עלילתי ספרותי לבין הקומי במובן הרחב יותר. קומדיה טיפוסית מתחילה בשיבוש הסדר התקין: נערה צעירה שנגזר עליה להינשא לאדם בלתי מתאים לחלוטין - מבוגר, מכוער ואכזר; אך בסוף המחזה היא מוצאת בן זוג מתאים, על אף אי-ההבנות והרצון הרע השולטים כביכול בעולם, והקומדיה מסתיימת בחתונה, המסמלת את השלמות והשמחה שבחיים. לעומת זאת, הקומי אינו מבנה ספרותי, אלא תכונה המצויה ביצירות ספרותיות. יכולים להיות יסודות קומיים ביצירה שאינה קומית כולה, בעיקר ביצירות מודרניות אבסורדיות או גרוטסקיות. גם הפרודיה והסאטירה משתמשות באמצעים קומיים, אף שאינן קומדיות. חיבוריהם של הפילוסוף היהודי הצרפתי ברגסון על הצחוק ושל פרויד על ההומור הם הגות חשובה על הקומי. גם המבקר הקנדי נורתרופ פרי תרם רבות להבנת הנושא.
