לדוגמה :

שגריר ישראל בשבדיה, צבי מזאל, צריך לומר בהגינות, ייצג את ישראל כהלכה. התנהגותו האלימה כאשר חיבל במיצג האמנותי של האמנים דרור פיילר ובת זוגו במוזיאון ההיסטורי בשטוקהולם, עולה בקנה אחד עם נורמות האלימות של ישראל הכוחנית, הגזענית, הכובשת, החומסת, הרוצחת ופוצעת וכולאת עם שלם, מיליוני בני העם הפלסטיני.
השגריר העביר לשטוקהולם את דפוסי ההתנהגות של חייל כיבוש ישראלי במחסום: להרוס, לנתץ, לחרף, לשבור. השגריר בוודאי שאב גם עידוד מהירי של חיילי מחסום לעבר מפגיני שמאל שגרם לפציעתו הקשה של גיל נעמתי. אמנם בשבדיה השגריר לא יכול לירות ב''שמאלני דרור פיילר'', אבל לחבל ביצירת אמנות, זהו הירי הסמלי שלו ב''שמאלנים האלה''.
ליהודי ישראל שטופי הזימה ולמשת''פים שלהם יש גיבור חדש. אם אהוד יתום שרצח שבויים פלסטינים ניבחר לכנסת, אין שום מניעה כי צבי מזאל ייבחר לנשיא המדינה.
עתה נותרה עוד שאלה קטנה. האם המיצג של דרור פיילר באמת קרא ''לרצח עם'' כפי שהתבטא השגריר? האם הוא פאר את מעשה ההתאבדות במסעדת ''מקסים'' בחיפה?
בוודאי שלא. אני מכיר את דרור ואת ערכיו, ולכן אין לי ספק שהמיצג היה דווקא קריאה נגד האלימות ופולחן המוות שהכיבוש הישראלי כופה עלינו ועל הפלסטינים. השגריר לא הבין את המיצג, פעל כבור והתנהג כחוליגן.
וכמובן, איך אפשר בלי מנטרת ההבלים של ''אנטישמיות'' ו''הנה חוזרות שנות ה-‏30'' עליהם דיבר השגריר, אותה מניפולציה סחטנית המלווה בדרישה מממשלת שבדיה ''להסיר את המיצג''. השגריר אפילו לא מבין שבמדינה דמוקרטית הממשלה לא מתערבת בהכרעות של הנהלת מוזיאון מה להציג ומה לא.
גם אם סבור השגריר או כל אחד אחר כי מדובר בעבודה סרת טעם, הדרך למחות אינה בסתימת פיו של הזולת ובפגיעה בחופש הביטוי שלו.

מאת : גדעון ספירו