המבחן הפסיכומטרי מקובל בעיקר כמבחן להתקבלות למוסדות להשכלה הגבוהה בישראל. תוצאות המבחן מהווים מרכיב אחד בשיקלול כללי, כשגם תוצאות מבחני הבגרות נלקחים בחשבון.

על ניהול הבחינות , בדיקתם , והעברת תוצאותיהן , אחראי "המרכז הארצי לבחינות והערכה" שנוסד על-ידי האוניברסיטאות ב - 1983 .

בראשית ימי המבחן היו בו המרכיבים הבאים:

ידע כללי
הבנה מילולית
מבחן צורות
הבנה כמותית
אנגלית
לגבי הנושא של ידע כללי היו גישות ששללו מרכיב זה, בטענה שהוא לא רלוונטי, בעוד שהתומכים בו העלו את עניין הקורלציה שלו כאלמנט רלוונטי. במשך הזמן הוחלט לעשות רוויזיה במבחן והוא צוצמצם לשלושה מרכיבים בלבד:

הבנה מילולית
הבנה כמותית
אנגלית
הידע הכללי הובא בעצם ב"דלת האחורית" בתוך ההבנה המילולית.

לא נקבע ציון אבסולוטי כציון עובר במבחן, וכל פקולטה קבעה לעצמה סף ציון אחר בהתאם לצרכיה.(הציונים האפשריים נעו בין 200 ל 800 נקודות)

במשך הזמן קמו מתנגדים רבים למבחן, ובמיוחד מפורסמת אימרתו של אמנון רובינשטיין כשר חינוך, שאילו בזמנו היה קיים המבחן הוא לא היה מתקבל ללימודי משפטים. כמו כן הושמעה טענה כאילו יש מרכיב של מיומנות במבחן, כשאפשר לשפר את הציון על-ידי לימוד בקורס של אחד המכונים שפרחו עקב קיום המבחנים הפסיכומטריים. כמו כן הושמעה טענה (שגם מושמעת כלפי מבחני משכל) שהמבחנים מקפחת אנשים בעלי רקע מסויים, וכדי להצליח בהם צריך לבוא מהרקע של יוצרי המבחן.