http://n.rotter.net/User_files/nor/405df39c7c01c063.jpg

רבים מתושבי קציר שחלפו השבוע על פני לוח המודעות מחוץ למכולת בגבעה המרכזית ביישוב, לא הבחינו כי ליד המודעות על השכרה ומכירת דירות נתלתה גם מודעה גדולה המבשרת על פתיחתו הקרובה של בית ספר יהודי-ערבי ביישוב הסמוך, כפר קרע. הבודדים שעצרו לקרוא הביעו ספקנות לגבי מידת הצלחתו של הרעיון: "כן, בטח אני ארשום את הילדים שלי לשם", ענתה בציניות אשה לחברתה, ששאלה אותה, באותה מידת הרצינות, אם תשלח לבית הספר החדש את ילדיה.

שלוש וחצי שנים אחרי ה"שוק", כפי שהגדיר השבוע תושב כפר קרע את אירועי אינתיפאדת אל-אקצה בוואדי ערה, מתפרסמת בימים אלה יוזמה של קבוצת תושבים מהאזור, להקמת בית ספר דו-לאומי, יהודי-ערבי.

בימים אלה נמצאת העמותה שהקימו, "גשר על הוואדי", בתהליך של אישור בית הספר במשרד החינוך, והוא אמור להתחיל לפעול בשנת הלימודים הקרובה. עד כה נרשמו קרוב ל-50 ילדים ערבים ו-50 ילדים יהודים - תושבי קציר, המועצה האזורית מנשה, ופרדס חנה-כרכור. בכל כיתה ילמדו 13 תלמידים ערבים ו-13 יהודים, וגם בצוות הניהולי ובצוות החינוכי תהיה חלוקה שוויונית. בשנה הראשונה יפעלו כיתות מגן חובה ועד כיתה ג'.

הלימודים יתקיימו בכפר קרע. "למיקום יש אמירה. לא הערבי בא שוב ליהודי", ציין מוחמד מרזוק, תושב כפר קרע השותף ליוזמה. אמין חלף, מנכ"ל עמותת "יד ביד" המלווה את הקמת בית הספר, אמר כי למיטב ידיעתו זו הפעם הראשונה שבה בית ספר יהודי-ערבי מוקם ביישוב ערבי.

לדברי מרזוק, "אחרי אוקטובר 2000 קמו קבוצות שרצו לשפר את היחסים בין יהודים וערבים. זו לא היתה המוטיבציה שלנו. אנחנו מאמינים במשהו מהותי, עמוק יותר ומתמשך". מרזוק נשוי למרוות עומרי, ולהם שני ילדים - סעיד בן 4.5, ומאי בת 3.5. ההורים עסקו בתחום החינוך, בהנחיית קבוצות ובהעצמה, ומעורבים בפעילות בנושאי הקונפליקט היהודי-ערבי והחברה האזרחית. יחד אתם חברים ב"גשר על הוואדי" עוד 10 זוגות הורים, חמישה מכפר קרע וחמישה מקציר.

בתחילה חשבו חברי הקבוצה על הקמת בית ספר דמוקרטי, אבל בסופו של דבר הגיעו למסקנה שבית ספר יהודי-ערבי "הוא נכון יותר למציאות", כדברי מרזוק.

מציאות זו תבוא לידי ביטוי בהגדרתו של בית הספר כדו-לשוני. כוונת ההורים היא כי הדו-לשוניות לא תתבטא רק בנוכחות של שתי השפות בכיתה, אלא בשאיפה שלשתי השפות יהיה מקום שווה בחיי בית הספר. כדי ליישם את הכוונה הלכה למעשה, אומר מרזוק, יש צורך ב"טכניקה לא פשוטה". לכיתות הלימוד ייכנסו שתי מורות, אחת דוברת עברית והשנייה דוברת ערבית. השתיים ילמדו כל אחת בשפתה, ולא יתרגמו אחת את דברי רעותה.

"לשפה גם אספקטים נוספים: עולם הדימויים, הקונוטציות ואיך השפה נתפשת, משפיעים על התלמיד", אמרה עומרי. "עולם הדימויים שנקשר לערבית אצל היהודי הוא שמדובר בשפה שמייצגת תרבות נחותה יותר. אצל הילד הערבי נקשרות לעברית קונוטציות אחרות. אמנם מדובר בשפה שמייצגת את 'המדכא', אבל היא מייצגת גם 'כוח', כלומר, אתה לא יכול להתקדם בלי עברית".

ההתמודדות קשה להורים, לא לילדים

"יד ביד" היתה שותפה כבר להקמתם של שני בתי ספר דומים, במשגב ובירושלים. המנכ"ל חלף הסביר את תפישת עולמו: "אנחנו שוברים את תבנית החשיבה כאילו ניצחון של צד אחד צריך להיות ההפסד של הצד השני. שני הצדדים יכולים להרוויח. הדרך בה אנחנו מאמינים היא שלא מטאטאים שום דבר מתחת לשטיח, בדיאלוג מגיעים לנוסחה שמאפשרת לשני הצדדים לחיות בשלום".

פרסומתאסנת ריפקין מקציר, אמה של שחף שתלמד בבית הספר, וחברה בגרעין המייסד של "גשר על הוואדי", מספרת: "יש כאלה ששואלים 'מה פתאום?' ומביעים חשש מהתבוללות ומאיבוד הזהות. אני חושבת שבתי ספר כאלה דווקא מחדדים את הזהות". לדבריה, "כשיגיע יום העצמאות, שבשביל הערבים הוא יום ה'נכבה', אני עוד לא יודעת מה נעשה, אני רק יודעת שנציין את שני הדברים. 'יד ביד' כבר הקימה לפני מספר שנים את בית ספר 'בגליל', שם יושבים כל שנה מחדש וחושבים על זה. ההתמודדות היא קשה להורים, לא לילדים".

לדברי ריפקין, "התקווה הגדולה היא שהילדים שלנו כבר יגדלו אחרת לגמרי, מחמוד ושחף לא יהיו 'היהודייה והערבי', אלא שני חברים ללימודים".