ohadeytan
חבר מתאריך 7.8.06
623 הודעות, 3 פידבק |
19:39 03.04.04 |
    
|
2. מכתב:
בתגובה להודעה מספר 0
| |
אלתרמן, נתן (1970-1910). משורר ישראלי יליד וארשה. התיישב בתל-אביב בשנת
1925. את שירו הראשון פירסם ב-1931. את שמו כמשורר קנה לו נתן אלתרמן בשני
מישורים, כמשורר מודרני מעודן, שהוכר כאחד מחלוצי השירה העברית החדשה, וכמחבר
חרוזים סאטיריים ששיקפו את שאיפותיו המדיניות של היישוב העברי בארץ-ישראל
במאבקו נגד השלטונות הבריטיים בשנות ה-40.
תפקיד אלתרמן כדובר המאבק הלאומי החל ב-1934 כאשר החל לתרום חרוזים בנושאים
פוליטיים לעיתון "הארץ". ב-1943 עבר לעיתון "דבר", וב"טור השביעי" שלו אחת
לשבוע, היה תוקף את הבריטים והעלה על נס את מאבק ה"הגנה" והפלמ"ח, להתנער
מהגבלות הבריטים על עליית יהודים. הצנזורה הבריטית פסלה רבים מחרוזים אלה,
והם שוכפלו והועברו מיד ליד. אלתרמן גם חיבר בתקופה ההיא פזמונים בעלי גוון
פוליטי, שחלקם היוו חלק חשוב בתוכניות התיאטרון הסאטירי "המטאטא". לאחר הקמת
המדינה ב-1948 תפסו נושאים חברתיים ופוליטיים פנימיים מקום מרכזי בחרוזיו של
אלתרמן. לאחר מלחמת ששת הימים ב-1967 היה אלתרמן אחד התומכים הנלהבים למען
ארץ ישראל השלמה, ואת דיעותיו הביע בעיקר בפרוזה.
המישור השני, מישור השירה הצרופה, הוא שהקנה לאלתרמן את עיקר פירסומו בתורת
משורר. בדמיונו יצר עולם אגדי מורכב משני חלקים. האחד - חיות בראשית וכוחות
טבע המשתוללים בגן העדן האבוד, וזה מתואר בשיריו בצבעים חיים ועזים. הוא
המשורר שגורש מגן-עדן זה מחמת איזה חטא-קדמון בלתי ידוע, מתאמץ תמיד לשוב
אליו. בניגוד בולט לנוף בראשית זה הוא מציב עיר אגדית זרה ומתנכרת, שצל
המוות והשואה תלוי עליה תמיד.
נושא מרכזי בשירת אלתרמן הוא ההתנגשות המתמדת בין שני עולמות אלה, שאדם נחלץ
ממנה רק על סף המוות והחידלון. התנגשות עולמות זו משתקפת אף היא בשירי האהבה
של אלתרמן. הנשים בשירתו זו מתוארות כייצורים שמיימיים מאותו גן-עדן אבוד, או
בנות מנוונות ועלובות של העיר חסרת הרחמים, ואף נשים שיש בהן יסודות מכאן
ומכאן. גם הן יכולות להגיע אל השלמות ושלוות הנפש רק על סף המוות. שירי
אלתרמן מצטיינים במבנה מדויק, בקצב, ובסגנון שהוא עידון של השפה המדוברת.
"שמחת עניים", אוסף שירים שיצא לאור ב-1941, ציין מפנה חד בתפישת אלתרמן.
השירים הללו עמוסים ביטויים, סמלים ורמזים המושתתים על מסורת הספרות
העברית. גן-העדן האבוד והעיר המתנכרת הפכו בהם לדמויות הלקוחות מהעיירה
היהודית במזרח אירופה. יש בהם רמזים ברורים לשואה הממשמשת ובאה על יהודי
אירופה. בצד אלה מובעת התקווה שתיתכן תחייה מתוך השמד וההרס לאנשים היודעים
לעמוד איתן מול אימת המוות.
ב"שירי מכות מצרים" (1944), מפתח אלתרמן את השקפתו ההיסטורית הפילוסופית. הוא
מוציא את "עשר המכות" מהקשרן המקראי והופכן לביטוי ולסמל לתהפוכות ההיסטוריה
האנושית, על מלחמותיה, ההרס העצמי שלה ותחייתה לפרקים. השירה "עיר היונה"
(1957) מוקדשת לפרק כאוב - שנות השואה, ולפרקים מפוארים - ההעפלה לישראל
והמאבק לעצמאות. נתן אלתרמן גם כתב כמה מחזות, ובהם "כנרת, כנרת" (1962),
"פונדק הרוחות" (1963), ו"משפט פיתגורס" (1965). תרגומיו למחזות מולייר
הצרפתי ראו אור בשלושה כרכים ב-1967. כן תירגם אחדים ממחזות שייקספיר.
מתוך האנציקלופדיה של האתר: www.snopy.comברוך ה' אני נושם |
|
 
  (ניהול: מחק תגובה) |
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
|
| |
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
