לוי הוא בנו השלישי של יעקב, ואביו הקדום של שבט לוי. אמו לאה ציפתה שהולדתו תשפר את יחס בעלה כלפיה: "עתה הפעם ילווה אלי אישי, כי ילדתי לו שלושה בנים" (בראשית כ"ט 34).

בזמן נדודי העם במדבר היו בני שבט לוי ממוּנים על הקמת משכן הָעֵדוּת ועל עבודתו. חלוקת התפקידים בין המשפחות של השבט הייתה ברורה ומוגדרת.

משפחתו של משה מתייחסת לשבט לוי. בני לוי עמדו לצידו בשעת מעשה העגל, ובמעשה זה התקדשו והוּכשרו לעבודת הקודש.

עם ההתנחלות לא קיבלו בני לוי נחלה כמו שאר השבטים, אולם הוּקְצוּ להם ערֵי לוויים - ארבע בכל שבט. ניתנו להם תפקידים מיוחדים במרכזים הדתיים, במסגרת עבודת האלוהים. (על פי מקורות מסוימים, הכוהנים - שהם מבני לוי, היו אחראים על העלאת הקורבנות).

על פי ברכת יעקב (בראשית מ"ט), פיזורם של בני לוי בישראל הוא עונש על חטא קדוּם, ואילו על פי ברכת משה (דברים ל"ג), פיזורם הוא חלק מייעודם לשרת בקודש ולהפיץ תורה בעם.

הכוהנים היו משבט לוי, ומעמדם היה נכבד יותר.