אם במקרה אין לכם ואתם יודעים את המשמעות זה מאוד יעזור לי

אז המילים:

אינדוקציה
אינטגרציה
אינטליגנציה מלאכותית
אינטלקטואל
אינטראקציה
אוטופיה

אינדוקציה, הסקת משפט כללי על סמך אוסף של מקרים פרטיים, בניגוד לדדוקציה, שהיא הסקה מן הכלל אל הפרט. דוגמה למסקנה בדרך האינדוקציה: גילם של כל ראשי הממשלה בישראל עולה על 35 שנה. המקרים הפרטיים הם: בן-גוריון, שרת, אשכול, מאיר, רבין, בגין, שמיר וכן הלאה. אם בעתיד יכהן בישראל ראש ממשלה שגילו לא יעלה על 35 שנה, יימצא הכלל מוטעה. עובדה זו מדגימה את הבעיה המיוחדת שמעוררים היסקים בדרך האינדוקציה, ובמיוחד היסקים המבוססים על אינדוקציה לא-שלמה (דהיינו, שלא כל המקרים הפרטיים בה ידועים, או שתיתכן הוספת מקרים בעתיד), שכן ברור כי כל דוגמה נגדית שתימצא תפריך את ההיסק האינדוקטיבי.

מבחינה הגיונית אין קשר הכרחי בין ההנחות (המקרים הפרטיים) לבין המסקנה; נחוצה קפיצה לא-מוסברת כלשהי מן ההנחות אל המסקנה. את הבעיה הזאת שמעוררת האינדוקציה העלה בחריפות רבה הפילוסוף האנגלי דייוויד יום. הוא טען שההיקש בדרך האינדוקציה אינו אלא פרי ההרגל הנפשי המכליל מן הנסיון. למשל, תחושתנו הוודאית היא שהשמש תזרח מחר, משום שזרחה מדי יום בעבר, אולם להרגשת ודאות זו אין תוקף הגיוני כלשהו. בעיה זו של ההיגיון האינדוקטיבי, והספקנות הקשורה בו, העסיקה רבים מן החוקרים החשובים בתחום הלוגיקה והפילוסופיה של המדע.

במתמטיקה יש לאינדוקציה משמעות דקדקנית יותר: זוהי שיטת הגדרה והוכחה של משפטים הנכונים לכל המספרים בסדרה אינסופית (לדוגמה, סדרת המספרים הטבעיים ...,1,2,3). להוכחת משפט בשיטה זו שני חלקים: א. מוכיחים שהוא נכון לאיבר הראשון בסדרה. ב. מוכיחים שאם הוא נכון לאיבר כלשהו, הוא נכון גם לאיבר הבא אחריו. כמובן שאם ההוכחה ב-א' מתבררת כשגויה, האינדוקציה כולה אינה תקפה.

הכללתה של שיטה זו לקבוצות בכלל קרויה אינדוקציה טרנספינידית.

בינה מלאכותית, כינוי לתוכנת מחשב המחקה תהליכי חשיבה אנושיים. היא מקנה למחשב כושר לימוד ויכולת היקש, כדי שיוכל לשמש כלי למציאת דרך לפתרון בעיה, ולא רק כלי לחישוב מהיר של פתרון קיים.

ימי הבינה המלאכותית כימי המחשב עצמו, שכן שאיפתם של יוצרי המחשבים הראשונים היתה מלכתחילה להדמות את החשיבה האנושית ואף להתעלות עליה. בלט בהקשר זה ג'ון פון ניומן, ויצוין גם שמו של נורברט וינר, אבי הקיברנטיקה. שאיפה מצומצמת יותר בכיוון זה היתה בנייתן של "מערכות מומחה" (expert systems), המייצגות ניסיון, כושר אבחנה ותכנון, שיש בהם כדי להתחרות במומחים אנושיים בתחומים כמו אבחנה רפואית, ניתוח מגמות בבורסה, ניתוח סקרים גיאולוגיים בחיפוש אחר משאבים, וכיו"ב. שפות התכנות העיקריות ההמשמשות בתחום זה הן Lisp ו-Prolog.

בפיתוח הבינה המלאכותית יש קשיים רבים, ומנסים להתגבר עליהם בדרכים שונות, בהן: פיתוח שפות מחשב מתקדמות; שינוי עיצובה של החומרה ומעבר מעיבוד טורי (serial), הנהוג כיום, לעיבוד מקבילי (parallel): התוכנה מפרקת את מושא העיבוד לחלקיו, וכל אחד מהם מטופל בעת ובעונה אחת ע"י מעבד נפרד בחומרת המחשב. לאחר מכן מרכז מעבד אחד את כל התוצאות. דרך שנחשבה בתחילה בעלת סיכוי היתה הבנת פעולתו של מוח האדם, בשאיפה לחקותה, אך התברר כי זוהי דרך ארוכה וממושכת מאוד, והיא נזנחה במה שנוגע לפיתוחה של בינה מלאכותית, אם כי ממשיכים לעסוק בה כתחום מחקר רב חשיבות בפני עצמו.

בחקר הבינה המלאכותית הושגה התקדמות רבה, אך עד כה טרם הומצאה מכונה העומדת ב"מבחן טורינג": כשאדם מתקשר עם מחשב בחדר אחר, ולפי התשובות אין הוא יכול לקבוע אם מקורן באדם המפעיל את המחשב או במחשב עצמו, אפשר לומר שלמחשב יש בינה מלאכותית. מאידך גיסא, כבר ב-1997 נבנה בחברת יבמ מחשב שהצליח לגבור על אלוף העולם בשחמט דאז, גרי קספרוב, והדבר נחשב צעד גדול לקראת בינה מלאכותית.

במישור הפילוסופי, סוגיית הבינה המלאכותית כרוכה בשאלות קשות, חלקן מטפיסיות: האם יכולה מכונה להדמות במלואה את החשיבה האנושית? האם יש חשיבות לשאלה זו, במידה ומחשב מצליח להפיק תוצאות שאין הבדל בינן לבין בינה אנושית? האם מסוגל אדם להבין את תהליכי החשיבה שלו עצמו במידה כזו שיוכל להתקינם במכונה? אולם אנשי המחשבים אינם מניחים לבעיות מסוג זה לעמוד בדרכם, וחותרים לפיתוח תוכנה יותר ויותר "נבונה".

אוטופיה (כפל משמעות ביוונית: "לא מקום" וגם "מקום טוב"), דגם דמיוני ואידיאלי של חברה ומדינה. בביטוי "אוטופיה" מבקשים לתאר חברה מושלמת ואידיאלית, שאין בה מוקדי מתח, פגמים, מאבקים ויריבות אישית. כל אלה נעלמים בשל העדר תחרות על משאבים כלכליים, פוליטיים וכיו"ב. האחווה שוררת לנצח.

תומס מור הוא שטבע את המונח "אוטופיה" בשנת 1516, בספרו "De optimo reipublicae statu deque nova insula Utopia" ("על מצבה העילאי של הרפובליקה ועל האי החדש אוטופיה"). החידוש בחיבורו של מור היה זה שבניגוד לחברות אידיאליות אחרות שתוארו עד לתקופתו, בעיקר בכתבים דתיים, האוטופיה של מור ממוקמת על פני הארץ (באי קטן מול חופי אמריקה), והיא יצירת כפיהם של בני אדם.

הנסיבות הטבעיות שבהן צמחה האוטופיה של מור אינן אידיאליות, ותושבי המדינה לא הרחיקו את הרוע מחברתם בזכות חסד אלוהי, אלא על ידי יצירת מבנה חברתי חלופי. מור ביסס רבים מרעיונותיו על הספר "הרפובליקה" של אפלטון.

הספר "אוטופיה" יצר ז'אנר ספרותי חדש לחלוטין, והביא ליצירתן של קהילות "אוטופיות" ספרותיות רבות. בין המפורסמות שבהן: "אטלנטיס החדשה" (1624) של פרנסיס בייקון, "מבט לאחור" (1889) של ויליאם בלמי ו"אוטופיה מודרנית" (1905) של ה"ג ולס. במאה העשרים נטבע המונח "דיסטופיה" (dystopia או distopia) כניגודה של האוטופיה, כלומר חברה המבוססת על רוע. לדוגמה, ספרו של ויליאם גולדינג "בעל זבוב" (1954), המותח ביקורת על החברה המערבית של שנות הארבעים במאה העשרים.

הרברט מרקוזה ראה באפשרויות הטמונות בחברה המודרנית את קיצה של האוטופיה, דהיינו, את הפיכתה למציאות.