אהיה כנה איתכם, התייעצתי עם חבר או שניים בצורה מעמיקה, ואת המשפחה אני לא מעוניין לשתף ברגע זה. פה נחמד לפרוק, לשמוע דעות, ולפעמים להסתכל על זה מהצד. אשתדל לרשום את זה באופן קולע.

LONG STORY SHORT. אני גר במילאנו קרוב לשנה, הגשתי לאחרונה בקשה למעבר לברצלונה דרך העבודה שם אני חשבתי להתחיל ללמוד אדריכלות (אין צורך במבחן קבלה). כבר ביקרתי בברצלונה (בפעם השלישית), ערכתי ראיון עבודה, ביליתי והתרשמתי מאוד מהחיים שם.
המעבר לברצלונה מותנה בעזרה כלכלית לא קטנה מצד ההורים שלי מכיוון שלמרות שאעבוד במקביל ללימודים, עדיין לא אוכל להרשות לעצמי לשלם אפילו חצי משכר הלימוד שהוא פי 3 בערך מאוניברסיטה בארץ. כמו כן המעבר מותנה בכך שאתרגל לרעיון שבמשך חמש שנות התואר מלבד שיעור ומשמרת לא יהיהו לי כמעט שום חיים אחרים.

כרגע אני שובר את הראש, וזה ביטוי עדין למה שאני עובר, אני אומר לכם בכנות שאני לא מצליח להירדם כבר שבוע לפני שאני מעביר שעתיים לפחות במחשבות על מה אני עושה הלאה.

לאחרונה עלתה בי המחשבה לחזור לארץ. הסיבות האמיתיות הן שבשלוש שנים שאני משוחרר אני הספקתי לא מעט, והשנה הזאת במילאנו פלוס טיול לדרא"מ שעשיתי דיי הוציאו לי מהמערכת את הרצון לטייל ולראות עולם, לכרגע לפחות.
מאוד חשוב לי להתחיל ללמוד, ולעשות את זה בתנאים כמה שיותר אופטימאליים. בארץ הלימודים הרבה יותר זולים, כמו כן ההורים לא ייצטרכו לעזור כלכלית באותה מידה כמו אם אתחיל ללמוד בברצלונה. בנוסף אני בנאדם חרוץ ואני רואה את עצמי עובד תוך כדי ובהחלט מרשה לעצמי סגנון חיים סביר לסטודנט. כמובן תוסיפו לכך את הגעגועים והתמיכה הנפשית, שאני יכול להסתדר למרותם אבל עדיין הם חסרי תחליף.

כרגע אני נוטה לחזור לארץ. אני משכנע את עצמי שאני תמיד יכול לטוס ללמוד מאסטר או לנסות מזלי בחו"ל ולראות עולם גם בעתיד, אם בגיל 30,31, ואני מכיר המון שעשו זאת דווקא בגיל הזה.

אך גרעין קושי קבלת ההחלטה מתחלק לשניים :
1. במידה וארצה ללמוד בארץ אצטרך לעשות את החזרה לא מאוחר מסוף פברואר, ואצטרך לגשת לבחינת פסיכומטרי נוספת באפריל בכדי לשפר ציון בפסיכומטרי. אחרת סיכויי הקבלה שלי כרגע לאונ' ת"א או לטכניון נמוכים. (אריאל וויצו לא באים בחשבון)
2. אני מפחד שאחזור לארץ ואתחרט על כך שלא נסעתי לברצלונה, על אף הקשיים המטורפים שצפויים לי שם. או בכללי - אתחרט שחזרתי לישראל. האמתי שלא עזבתי לפני כן כי היה לי רע, ממש לא. תמיד הסתדרתי בארץ. אבל עם כל המשיכה וההרגשה הנכונה שאני צריך לחזור ולא להמשיך לברצלונה אני מפחד, ממש ככה, מלקבל את ההחלטה הזאת.

אם תהיה לך את האופציה של לגור עם ההורים, כדי שתוכל לעבוד פחות ולהשקיע יותר בלימודים, לפי דעתי זה המצב האידאלי בשבילך. אחרת, הייתי באמת מתלבט בין ברצלונה וחזרה לארץ.

בתור אחד שעוד מספר חודשים בודדים עוזב את הארץ, בין היתר מהסיבה שנהיה בלתי אפשרי לחיות כאן מחוץ לבית ההורים, מייעץ לך לחשוב טוב טוב איפה אתה רואה את עצמך לאחר סיום התואר, כאן או במקום אחר. אם זה מקום אחר, תמשיך לברצלונה, כמה שקשה לא יהיה.

בכללי קח עצה לחיים.. אם תסתכל על הדברים מהסוף יהיה לך יותר קל למצוא את הדרך.

דבר שני שרציתי להגיד לך זה אל תפחד מהקושי.. הכל בסדר, אתה תסתדר כי כולם מסתדרים.. עשו את זה לפניך ויעשו את זה אחריך ואתה לא פחות טוב..
אם אתה מציב לעצמך מטרה ויעד אתה תגיע אליהם.. אל תפרוש רק כי זה נשמע קצת קשה.. אין לדעת לאן החיים מנתבים אותך פשוט צריך לזרום ולראות אבל כובן במידה ובאמת שם אתה רוצה להיות..(בסוף התהליך כמובן)

לפי דעתי, אני חושב שאם יאשרו לך את המעבר לברצלונה ואתה מתקבל ללימודים שם כדאי שתלך על זה.