Raven 
חבר מתאריך 22.3.02
14176 הודעות |
19:10 18.08.13 |
   
|
משהו מרגש...
| |
"בפעם הראשונה בה ראיתי אותה,
כל הרעש בראשי שקט.
כל הטיקים הלא רצוניים של תמונות החוזרות וקופצות במוחי,
פשוט נעלמו.
כשיש לך הפרעה אובססיבית כפייתית (OCD), אין לך באמת רגעים שקטים.
אפילו במיטתי אני חושב: "האם נעלתי את הדלת כבר? האם רחצתי את הידיים? האם נעלתי את הדלת כבר? האם רחצתי את הידיים??"
כשראיתי אותה, כל מה שיכולתי לחשוב עליו, זו סיכת הראש שסובבה על שפתיה
או הריס שעל לחיה.
הריס שעל לחיה! הריס שעל לחיה! הריס שעל לחיה!
ידעתי שאני חייב לשוחח עמה.
ביקשתי ממנה לצאת איתי בערך 6 פעמים ב-30 שניות.
היא אמרה "כן" כבר בפעם השלישית, אך זה לא הרגיש מספיק טוב אז הייתי חייב להמשיך.
בדייט הראשון שלנו בזבזתי יותר זמן בלהפריד את הארוחה שלי לצבעים
מאשר לאכול, או לעזאזל... לשוחח איתה.
אבל, היא אהבה את זה.
היא אהבה את העובדה שנישקתי אותה לשלום 16 פעמים, או 24 פעמים כי זה היה יום רביעי.
היא אהבה את העובדה שלקח לי נצח ללכת הביתה, כי יש הרבה מאוד סדקים על המדרכה!
כשעברנו לגור יחד, היא אמרה לי שהיא מרגישה בטוחה,
אף אחד לא ישדוד אותנו כשאני דואג לנעול בוודאות את הדלת 18 פעמים.
תמיד התעסקתי בדברים אחרים כשהיא דיברה, כשהיא דיברה, כשהיא דיברה, כשהיא דיברה.
כשהיא אמרה לי שהיא אוהבת אותי, הפה שלה היה מתעקם בקצוות.
בלילה, היא הייתה שוכבת במיטתנו וצופה בי
מכבה את האור, מדליק את האור, מכבה, מדליק, מכבה, מדליק, מכבה, מדליק, מכבה, מדליק, מכבה, מדליק, מכבה.
הייתה סוגרת את עיניה ומדמיינת את ימיה ולילותיה פשוט חולפים מולה.
פתאום, בחלק מהבקרים, התחלתי לנשק אותה לשלום אבל היא פשוט הייתה הולכת
כי גרמתי לה לאחר לעבודה.
כשעצרתי בגלל סדק על המדרכה, היא פשוט הייתה ממשיכה ללכת.
כשאמרה שאוהבת אותי, הפה שלה היה ישר לגמרי.
היא אמרה לי שאני לוקח יותר מדי מזמנה.
בשבוע שעבר, היא החלה לישון אצל אמא שלה.
היא אמרה לי שלא הייתה צריכה לתת לי להתחבר אליה כל כך.
שכל הדבר הזה היה טעות.
איך זו יכולה להיות טעות, אם אני לא חייב לשטוף את ידיי אחרי שנגעתי בה?!
אהבה היא לא טעות!
זה הורג אותי שהיא פשוט הייתה מסוגלת לברוח מזה
ואני פשוט לא יכולתי.
אני לא יכול פשוט לצאת החוצה ולמצוא מישהי חדשה,
כי אני כל הזמן חושב עליה.
בדרך כלל, כשאני הופך אובססיבי כלפי דברים,
אני רואה חרקים מתגנבים אל תוך העור שלי,
אני רואה עצמי נמחץ תחת כמות אינסופית של מכוניות
והיא הייתה הדבר היפה היחיד עליו נתקעתי אי פעם.
אני רוצה להתעורר בכל בוקר ולחשוב על הדרך בה היא אוחזת בהגה.
על איך שהיא פותחת את ידית המקלחת כאילו פתחה כספת.
על איך שהיא מכבה נרות, מכבה נרות, מכבה נרות, מכבה נרות, מכבה נרות, מכבה נרות.עכשיו... אני רק חושב על מי מנשק אותה. אני לא יכול לנשום.
הוא מנשק אותה פעם אחת, לא אכפת לו אם זה מושלם.
אני רוצה אותה חזרה כל כך...
עד כדי כך... שאני משאיר את הדלת פתוחה.
אני משאיר את האור דולק..."
לחץ כאן לצפיה דרך יוטיוב
TAG
וידאו
 |
|
 
 
 
שתף
|
מכתב זה והנלווה אליו, על אחריות ועל דעת הכותב בלבד
|
| |
גירסת הדפסה
סגן המנהל
מפקח
Winner
צל"ש
מומחה
