אבחון דידקטי –
אבחון זה מתמקד באיתור קשיים וכשרים בתחומי הלמידה ובמציאת דרכי הוראה מתאימות.
האבחון הדידקטי עוסק ב:
• אפיון ומיפוי של מיומנויות למידה בסיסיות: קריאה, כתיבה, חשבון ואנגלית.
• בדיקת המנגנונים העומדים בבסיס הלמידה של מיומנויות היסוד.
• תיאור התנהגותו של התלמיד בתחומי הלמידה.
• זיהוי אסטרטגיות הלמידה של הילד ויעילותן.

מטרת האבחון הדידקטי היא לאפשר לתלמיד למצות את יכולתו הלימודית באמצעות התאמות דידקטיות הקשורות ל:
• הוראה ובחינה,
• התאמת מטרות ההוראה,
• התאמת סביבת ההוראה,
• התאמת שיטות ההוראה,
• התאמת אמצעי ההוראה,
• התאמת המטלות שידרשו מן הלומד,
• התאמת דרכי ההערכה והיבחנות.

האבחון הדידקטי, יאתר את הפרופיל הלמידתי (תיאור התנהגותו של התלמיד בעת הלמידה וזיהוי אסטרטגיות הלמידה ויעילותן), מיומנויות היסוד, הפרופילים הקוגניטיביים העומדים בבסיס הלמידה (ריכוז, שפה, תפיסה וכו´),התאמת דרכים דידקטיות ובניית תכנית טיפול.

אבחון נוירולוגי –
באבחון נוירולוגי מחפשים "סימנים רכים" היכולות להעיד על בעיות נוירולוגיות. לדוגמה: הליכה עקב בצד אגודל, עמידה על רגל אחת, (שיווי משקל והתנתקות מהקרקע), מעקב עיניים, משחקי אצבעות והפרדת תנועה, בדיקת תחושה, בדיקה פרופיריאוצפטית, תכנון תנועה וכו´.

האבחון יכלול בדיקה גופנית, בדיקת רפלקסים ראשוניים, בדיקה תנועתית, ויזואלית, תחושתית, תיאום תנועה ותכנון תנועה.

חשוב לציין שלא כל ילד שנבדק לקויות למידה נשלח לאבחון נוירולוגי, עם זאת נוירולוגים רבים ידרשו אבחון פסיכולוגי ודידקטי.

נוירולוגים החושדים בקיום הפרעת קשב וריכוז עם/בלי היפראקטיביות ינקטו בעוד אמצעי אבחון כגון: תצפיות, מילוי שאלונים התנהגותיים על ידי ההורים והצוות החינוכי, מבחנים קשב מתמשך (כגון מבחן טוב"ה" ממוחשב) ואבחון בזמן הבדיקה אצל הרופא שיכלול שאלות בחשבון, מבדקי זיכרון וכו´.