בחודש שעבר זיכו שלטונות גרמניה את Van Der Lubbe (בתמונה) - ההולנדי, שהוצא להורג, באשמת הצתת הרייכסטאג.
היום, תחנך לזכרו אנדרטה, בעיר הולדתו - Leiden.
ידיעה בנושא: http://www.earthtimes.org/articles/show/188007,memorial-for-dutchman-executed-over-berlin-reichstag-fire-in-1933.html

שריפת הרייכסטאג הייתה אירוע מפתח בהתבססות המפלגה הנאצית בשלטון בגרמניה, בו נשרף בניין הרייכסטאג, הפרלמנט הגרמני, והמשטר הנאצי הצעיר מיהר לנצל את המצב בשביל להיפטר ממתנגדיו, ולבסס שלטון עריצות אנטי דמוקרטי, תוך שהוא מתנער משרידיה של חוקת הרפובליקה של ויימאר. בשעה 9:14 של ליל ה-27 בפברואר 1933, פחות מחודש אחרי התמנותו של אדולף היטלר לקאנצלר ושבוע לפני הבחירות הכלליות שעמדו להתקיים במדינה, התקבלה הודעה בתחנת מכבי האש בברלין על כך שבניין הרייכסטאג עולה בלהבות. האש נראתה מתפשטת מכמה מוקדים, ועד שהכבאים והשוטרים הגיעו, פיצוץ עז הביא להריסת אולם המליאה. עד מהרה מצאו השוטרים בחצר המבנה בחור הולנדי צעיר מבולבל וחצי ערום בשם מרינוס ואן דר לובה. (...) נסיבות ההצתה המדויקות שרויות עד היום בערפל. רוב ההיסטוריונים מסכימים שואן דר לובה אכן היה מעורב בהצתה, אולם זה נראה בלתי סביר שהוא הצליח לבדו להביא כמות גדולה של חומרים דליקים ולפזר אותם בנקודות רבות בבניין. סברה רווחת היא שהנאצים שכנעו אותו להצית את הבניין, אולם שבמקביל הובאו חומרי תבערה נוספים לבניין ללא ידיעתו. ישנן עדויות כי חומרי הדלק הובאו על ידי אנשי SA בראשות קארל ארנסט במנהרה שקישרה את הרייכסטאג לבניין לשכתו של גרינג, שהיה יו"ר הבית. אולם ארנסט עצמו, וכן עדים נוספים, נרצחו חודשים ספורים אחר כך. במשפטי נירנברג העיד הגנרל פרנץ הלדר, ששימש במהלך חלק ניכר מן התקופה הנאצית כראש המטה הכללי של כוחות היבשה, שב- 1942, בעת ארוחה חגיגית לכבוד יום הולדתו של היטלר, הוא שמע את גרינג מתפרץ בעת שיחה על בניין הרייכסטג וערכו האומנותי, וצועק: "האדם היחידי שבאמת מבין ברייכסטאג זה אני, כי אני הצתתי אותו". גרינג הכחיש את הדברים בעת המשפט, בטענה שהשריפה גרמה לו לאי נוחות רבה, שכן דיוני הפרלמנט הועברו לבניין האופרה, וכי בלאו הכי היו לו סיבות מספיק טובות לרדוף את הקומוניסטים. על אף הכחשות אלו, נראה כי הייתה זו שריפת הרייכסטג, אשר נתנה לנאצים את הנימוקים הדרושים להם לחקיקת "חירום" מרחיקת לכת, וליצירת אווירה ציבורית שהייתה דרושה לביסוס המשטר. מבחינה זו, בין אם היו אלו הנאצים עצמם אשר יזמו וביצעו את השריפה, ובין אם היה זה ואן דר לובה, במעשה של אי שפיות, נופחה חשיבותו של שריפת הרייכסטג על ידי בעלי האינטרס, אנשי המפלגה הנאצית, הרבה מעבר לחשיבותו של המעשה (כפעילותו של אדם יחיד שאינו שפוי בדעתו) או לסכנה בפניה עמדו, כביכול, אזרחי גרמניה. כך הייתה שריפת הרייכסטג לנקודת ציון בהדרדרותה של גרמניה מדמוקרטיה ליברלית אל עבר דיקטטורה נאצית. http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%99%D7%A4%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%99%D7%99%D7%9B%D7%A1%D7%98%D7%90%D7%92