כך, במשחק תמים לכאורה, נפתח הרומן משאלה אחת ימינה. ומכאן - הכול מסתבך.

אשכול נבו, צולל בספרו החדש לתוך המים העמוקים של החברות הקרובה, חברות יפה וכואבת בין ארבעה גברים ושלוש נשים שחייהם ומשאלותיהם נכרכים אלו באלו בעלילה מלאת תנופה ורבת תהפוכות.

אני חושב שאין טעם שארחיב במילים, כי הנושא על פניו טריוויאלי. מספר על חבורת ארוכת שנים שנשמרה תוך כדי הפניית תשומת הקוראים בצורה רטרואקטיבית אל אירועי העבר של כל אחד מהדמויות והשתלשלות האירועים עד לסיום הספר.

מה שעשה לי בספר הזה הייתה הכתיבה, הרעיונות. מהרגע שהתחלתי לקרוא התחברתי נורא אל הספר ונהנתי נורא. הספר ריתק אותי ובאמת שאין מילים התחלתי אגב לקרוא אותו ואת "רודף העפיפונים" באופן סימולטיני; את רודף העפיפונים דחקתי הצידה. סיימתי לקרוא את ספרו של אשכול נבו ולאחריו את רודף העפיפונים. ז'אנרים שונים מאוד, למרות זאת ארשה לעצמי לציין כי ספרו של נבו ריתק אותי פי כמה.