כשימי הלימודים מתחילים מ8 ומסתיימים ב1 במקרה הטוב, מתי יש למורים זמן ללמד?
כשמוסיפים ימי חגים, פעילויות מיוחדות ושעות חברה (שכולם חשובים לתהליך החינוך, אם כי לא בהכרח ללמידה) - תלמידים לא לומדים כלום. רק לזכור בעל פה מה שיהיה במבחן וזהו.

מתמטיקה זה לא רק לשנן נוסחאות ולפתור תרגילים, זה בעיקר להבין את העקרון שעומד מאחוריהם.
אנגלית - עם כל הכבוד (ואין הרבה) - לכתוב מכתב רשמי, לא רשמי, ללמוד קצת על הזמנים - זה לא אנגלית. בבתי הספר שלי, כיתת דוברי אנגלית היתה היחידה שנהנתה משיעור אנגלית, למדנו שירים, מחזות, ניהלנו דיונים - לא למדנו חוקים והקאנו אותם על דפים.
מדעים? מדעים היה חתיכת מכה. הדבר האחרון שלמדתי היה ביולוגיה בכיתה ז', על רביה בפרחים ובעלי חיים. בכיתה ט' היה שיעור בדיחה שלימד קצת על DNA, וזהו בעצם.
רק מי שבחרה להרחיב ביולוגיה למדה משהו.

הבעיה היא לא במורים, בהורים, בתלמידים, במשרד החינוך או בשרת החינוך (למרות שאפשר להאשים כל אחד מהם במידה שווה), הבעיה היא בחברה שלנו, שאוהבת לגלגל אחריות מאחד לשני במקום להוביל לשינוי משמעותי, כזה שלא יתהפך בכל שלוש-ארבע שנים כשיש בחירות חדשות.

היה לי את היתרון בבתי ספר "פרטיים" בחינוך הדתי, עם יום לימודים ארוך, העשרה והמון השקעה מצד הצוות. הטמעה של תוכנית הלימודים שלי תוכל לעזור לתלמידים קצת יותר אכפתיים ממני להצליח בגדול.
התחשבות בenergy cycle של כל אדם, תוביל למערכת לימודים יעילה.
energy cycles הם הלוח הפנימי של הגוף שלנו.
בבקרים, בין 8-12, אנחנו הכי חדים. זה זמן אידיאלי למקצועות או פעילויות שדורשות חשיבה, הבנה וניתוח.
אחה"צ - 12- 4, זמן מעולה למקצועות או תחומים יצירתיים יותר.
בין 1-3 סף הכאב שלנו גבוה יותר - נהדר לשיעורי ספורט.

תוכנית לימוד:
לימודים - ימים א'-ו'.
סדר יום (גנרי)
8 - 12: מקצועות מדעיים, מתמטיקה. שיעורים של 45 דקות + הפסקה של 10 דקות ביניהם. שיעורים כפולים זה נחמד והכל, אבל כולנו צריכים קצת הפוגה פה ושם. לשון.
12-1: הפסקת צהריים. (ומפעל הזנה מסודר בבית ספר לא מזיק אף פעם, אפילו שהאוכל הוא לא בדיוק גורמה)
1 - 4: אנגלית, ספרות, ספורט, הבעה.

בשביל לעודד קצת את התלמידים - לא כל יום צריך להיות קריעה מ8-4.
בשביל זה הומצאו ימים קצרים וימי העשרה.

שונות:
יום ראשון - להתחיל את הבוקר (בגלל שכולם מתרגלים עדיין לרעיון של שבוע לימודים חדש) בשעה ראשונה שהיא שעת סיכום. דיון על נושא מסויים שעלה בסוף השבוע. זה יכול להיות מאורע חדשותי או אפילו משהו שקרה ב"אח הגדול".
נותן הזדמנות לכולם לשחרר קיטור ולהכנס לראש של לימודים.

יום שני - פעילויות העשרה. בין 2-4 "חוגים" שבית הספר מציע. כל תמיד בוחר את התחום שמעניין אותו ומצטרף לקבוצה באותו נושא. זה יכול להיות כדורגל/כדורסל או אפילו debate team או כלכלת בית, חשוב שבית הספר יציע מגוון של פעילויות שאשכרה יעניינו את התלמידים.

יום שלישי - יום קצר, לימודים מסתיימים ב2-3, אצלנו זה נקבע בגלל פעילויות בבני עקיבא, אבל זה גם אחלה יום לפעילות פנאי.

יום רביעי - יום לימודים ארוך רגיל. שעות הבוקר - מדעים, אחה"צ - ספרות, הבעה, לשון (מקצועות הומניים).

יום חמישי - יום לימודים ארוך רגיל. שעות הבוקר - לימודי מגמה, אחה"צ - פרוייקטים (פרוייקטים באנגלית, ספרות וכו').

יום שישי - יום קצר, לימודים מסתיימים ב12.
יום שישי הוא גם יום של reflection. שעת חברה, שעת דיון בנושאי אקטואליה, חגים, נושאים כללים שקשורים לבית הספר, ובאופן כללי הכנה לסוף השבוע ושבוע הבא.

אז כן, לא חסרים אנשים חכמים וטובים במשרד החינוך, ואני בטוחה שגם חשבו על הרעיונות האלה, אבל...
כשתקציבים ולחצים באים ועולים - כולם מחפשים פתרון מהיר. אין פתרונות מהירים. הכל לוקח זמן.
אבל אחרי 12 שנות לימוד בארץ, שנה באוניברסיטה ועוד כמה שנים של חיפוש עצמי, אני מוצאת את עצמי בוחנת את החינוך שקיבלתי, את הכלים שרכשתי, ומוצאת שילוב מעניין בין השניים.

בית הספר שלי לא היה מושלם, מערכת השעות הוציאה אותי מדעתי ובכיתה י"ב אפילו לא טרחתי להופיע בכיתה. תעודת הבגרות שלי סבבה בעיקר בגלל שאני לומדת טוב יותר לבד, לא בקבוצה.
אבל ---