הגעתי לפגישה כשאני נעול שאין מצב שאלך ללמוד במכללה פרטית כי זה מלא כסף, אבל אמרתי מה יש לי להפסיד.
מפה לשם ראתה את הממוצע בגרויות ושהייתי 3 יח' מתמטיקה והיא אמרה שאם אעבור מבחן קבלה אוכל להתחיל מכינה מקוצרת (חודשיים כזה) ואם אעבור אותה בהצלחה אוכל להתחיל ללמוד בעוד כחודשיים (אוקטובר).

מצד שני אם הייתי רוצה ללכת לאוניברסיטה או משהו בסגנון הייתי צריך להשלים בגרות במתמטיקה ל5 יח' ופסיכומטרי ובלאגן.

החלטתי, אחרי התייעצות עם בן דוד שלי, ללכת על המכללה למנהל.
עברתי את המבחן ובקושי הצלחתי לגרד עובר במכינה אבל התחלתי את הלימודים.

שמעתי המון דברים לא טובים על מכללות באופן כללי ועל המכללה למנהל בפרט.
שמעתי שבחוץ מקבלים לעבודה רק בוגרי אוניברסיטאות ושיהיה לי קשה מאוד להתברג בתעשייה.

הגעתי לסוף שנה ב' והחלטתי להתחיל לחפש עבודה, הייתי ביום פתוח בורינט, שיושבים בהרצליה - הראיון עבודה הראשון שלי.
היינו שם באזור ה70 80 איש, רובם בוגרים או סטודנטים באוניברסיטת בן גוריון (למען האמת כולם מהאוניברסיטה חוץ מ7 חבר'ה מהמכללה).

בסופו של דבר התקבלנו 2 אנשים לעבודה.
היום אני עובד שם כבר שנתיים מרוצה עד הגג.

כמובן שהשקעתי המון בלימודים ומצאתי את עצמי בסוף מצטיין.
אבל בשורה התחתונה אני לא חושב שהשקעתי יותר ממישהו שלומד באוניברסיטה ומגיע לממוצע של 80 85.

דעתי האישית היא שמי שיש לו את היכולת ללכת ללמוד באוניברסיטה שילך לשם כי (אולי) יהיה לו יותר קל אח"כ.
אבל מי שאין לו אופציה כזו, זה טעות לשרוף שנה או שנתיים מהחיים כדי לשפר ציונים רק כדי להגיד "אני לומר באוניברסיטה".
צריך תמיד לזכור שיש מצב שגם לא תתחבר ללימודים ותחליט לנשור ואז מה? בזבזת כבר מינימום שנתיים 3 מהחיים בשביל כלום?

יש מקצועות בהנדסה שמאוד רצוי תואר מאוניברסיטה ואפילו תואר שני