לכאורה יש לפנינו שני מקרים בעלי דמיון מסויים - הנהגה שנבחרה בדרך דמוקרטית אשר מיד עם בחירתה פותחת בצעדים לביטול הדמוקרטיה והכלת האידיאולוגיה שלה על כל העם.

ההבדל בין המקרים נובע מתגובת העמים. העם הגרמני קיבל על עצמו את המשטר הדיקטטורי ואימץ את האידיאולוגיה הנאצית כדרך חייו.
העם המצרי, תוך גילויי בגרות לאומית ודעתנות מעוררת קנאה, סרב לאפשר למנהיג לחטוף ולהפוך את מצרים לדיקטטורה איסלמיסטית שרעית, יצא לרחובות ולכיכרות והשיב לעצמו את הדמוקרטיה המצרית.
על כך מגיע לעם המצרי כבוד והערכה מצידן של כל הדמוקרטיות בעולם. (...)