עם הערבים צריך לדבר בשפתם - שפת הכוח. צריך לעשות איתם את השלום מתוך עוצמה, כמו שהיה עם מצרים. השלום עם מצרים מחזיק בזכות זה שהם ראו שאפילו שכאשר הם הפתיעו אותנו ביום כיפור, הם הפסידו גם מבחינת חיי אדם, ולא פחות חשוב להם, הם הפסידו שטח - את כל חצי האי סיני. חצי האי סיני מכיל לא מעט מחצבים שנחוצים למצרים. מצרים כולה (למעט חצי האי סיני) לא מכילה מחצבים,ובטח שלא בכמות שיש בסיני. לכן בשבילה סיני זה כמו אוויר לנשימה.

חצי האי הועבר למצרים במסגרת הסכם השלום.

כמובן יש סיבות רבות להחזקת הסכם השלום עם מצרים, אבל הסיבות שציינתי לדעתי הן העיקריות.

נכון שהמצב מורכב וסבוך, אבל ידוע שהערבים מבינים שפה אחת = כוח.

את זה לצערי האמריקאים מגלים רק עכשיו בגלל/בזכות דאע"ש. כנראה שהארגון הזה עשה לנו טובה בכך שהוקם. ככה הוא פקח לאמריקאים את העיניים, שסוף סוף הבינו באיזו שפה צריך לדבר עם הערבים.

האמריקאים מנסים לדבר עם דאע"ש בשפה שבה דיברו בעיראק, באפגניסטן, בויאטנם... נוכח "הצלחות העבר" שלהם להשכין שלום במתכונת הזו, אני בספק אם התגיסותם למערכה הנוכחית צריכה להרגיע פה מישהו.

כשהעולם יתעורר וילחם בטרור האיסלמי (וזה יקרה רק כאשר הטרור יתפשט בכל העולם כפי שכבר מתחיל להיות עם "דעאש" ושאר הארגונים שסביבו) אז יהיה סיכוי שהשלטון המערבי של העולם יצליח להכניע את הטרור המוסלמי.

אגב, לא בהכרח מה שהיה הוא שיהיה.

אחרי המלחמה ההיא, מצרים באה וביקשה לחתום הסכם שלום עם ישראל. היא הבינה שלא תצליח להשמיד את ישראל, והיה לה גם כדאי בזכות הסיוע האמריקאי שקיבלה אחריו וממשיכה לקבל עד היום בעקבות ההסכם. שזה אחד הדברים שמחזיקים את ההסכם.

ועידת מדריד ולימים גם הסכם אוסלו, באו בעקבות לחץ אמריקאי. למרות הטרור הערבי הם לחצו עלינו וזו התוצאה שלו.

אבל בוא נסכם בכך שיש בינינו הסכמה שההסדרים הבינ"ל (מדריד... אוסלו...) נבעו מלחץ אמריקאי ולא באה מעוצמה (כמו שהיה לגבי ההסכם עם מצרים).

אני מניח שזו אחת הסיבות לכך, שבו ביום שבו נחתמו ההסכם, התרחש פיגוע רב נפגעים בארץ.

אני לא חולק עליך בעניין האינטרס המצרי לגבי הטרור, ואכן חבל שסאדאת נרצח. אם הוא לא היה נרצח, אני מניח שמצבנו היה טוב יותר.

ב. זו אחת הסיבות. הדעה שלי בעניין, היא בגלל שראיתי שה"הסכם" הזה הביא לנו למעלה מ-3,000 "קורבנות שלום" (כפי שיצחק רבין נהג לכנות).

עדיין עד היום הדבר הזה גובה מאיתנו קורבנות, כל ה"מבצעים" שהם בעצם המלחמות בעזה, הן תוצאה ישירה של אותו "הסכם".

בנוסף, באותו יום ממש ובאותה שעה בה נחתם ההסכם, היה פיגוע בישראל.

אתה מוזמן ללכת אחורה ולקרוא את העיתונים של התקופה ההיא ולראות כמה אני צודק.

אין ספק שאסור היה לתת לערבים נשק. הימין אמר את זה יותר מפעם אחת באותה תקופה, והיו הפגנות תחת הסיסמא: "אל תתנו להם רובים". לצערי זה לא עזר. השמאל נתן להם רובים שהופנו אחר כך נגדנו והם דאגו להצטיייד בנשק נוסף שהופעל נגדנו.