כ-10% מקוראי כתבה זו שחצו את גיל 35 נמצאים בשלב 3 של מחלת כליות כרונית, 1% מהם יפתחו תסמינים ויזדקקו לטיפולי דיאליזה ■ איך אנחנו יודעים לזהות אותם? מערכת מתקדמת מסוגלת לחזות את ההסתברות שנחלה בעתיד - ולהציע טיפול מתאים
(...)
כ-10% מקוראי כתבה זו שחצו את גיל 35 נמצאים בשלב 3 של מחלת כליות כרונית - וכלל אינם יודעים זאת. מרביתם יחיו את חייהם כרגיל, אבל 1% מתוכם ייאלצו להתחיל בטיפולי דיאליזה. כל מה שהרפואה המסורתית היתה יכולה להציע עד כה הוא פתרון אחיד לכל קבוצת הסיכון - מעקב. הסיכוי הנמוך לפתח את המחלה בעתיד הרחוק לא מצדיק התערבות תרופתית בשלב מוקדם, ואף מעמיס עלויות על המערכת.

אך מה אם אפשר היה לאתר מראש את אותו 1% ולהגיש לו טיפול מונע? מה אם אפשר היה לגזור מודל ניבוי שמבוסס על מיליוני פיסות מידע שיאספו וינותחו באופן אוטומטי? פרופ' רן בליצר, מנהל המחקר של קופת חולים כללית, מנצח על צוות של כ-25 אנשים, שבהם רופאים, אפידמיולוגים, סטטיסטיקאים, מדעני נתונים (Data Scientist) ומהנדסי מחשבים, שהצליחו לייצר מודל ניבוי כזה.

"המידע העצום הזה יושב כבר כיום ברשומות הרפואיות של המטופלים", אומר פרופ' בליצר. "אבל בעולם אין כמעט ארגונים שעושים שימוש שגרתי במידע הזה בניתוח מתקדם, כדי לאפשר טיפול ממוקד וחכם. לקחנו מידע היסטורי של אנשים שפיתחו ולא פיתחו אי־ספיקת כליות, והרצנו בדיקה על מאות רכיבים ושילובים. אף שהנתונים של המטופלים עשויים להראות הומוגניים בעיניים של הרופאים, מצאנו הבדל של פי 100 בסיכויים להידרדרות המחלה".

חטיבת המחקר של הכללית מבצעת את כריית המידע החכמה הזו לשיפור ולמיקוד הטיפול המונע - בקשישים, במניעת אשפוזים חוזרים, באיתור מחלת כליות ובניבוי סוכרת עתידית כבר יותר מחמש שנים. במארס העניקה לה החטיבה האירופית בארגון הבריאות העולמי (WHO) אות הכרה כמרכז מצוינות שותף למניעה, לבקרה ולמחקר של מחלות כרוניות.

בעולם, אחד המכשולים הגדולים במעבר לשילוב ביג דאטה בתעשיית הבריאות נוגע לדבר הבסיסי ביותר - איסוף המידע הרפואי. המידע מפוצל בין גופים שונים כמו חברות ביטוח, רופאים פרטיים ובתי חולים, וחלק ניכר ממנו בכלל לא נמצא בגרסה אלקטרונית אלא נשמר בקלסרים. לישראל יש יתרון במובן זה. "העובדה שכל המידע של קופות החולים קיים במחשבים היא יוצאת דופן וייחודית ביחס לעולם", אומר בליצר. "בנוסף, קופות החולים הישראליות הן יצור מיוחד: הן מבטחות אנשים לטווח ארוך והמימון שלהן מגיע מהמדינה לפי ראש, כך שיש להן שאיפה מובנית שהמבוטחים שלהן יישארו בריאים. זה נשמע טריוויאלי אבל זה לא. זה יוצר מוטיווציה אדירה להשקיע במערכות כריית המידע למטרה פרקטית של מניעת חולי עתידי".