Great Rift Valley

בקע סורי-אפריקני, מערכת מסועפת של בקעים ותוואים גיאולוגיים אחרים, שאורכה כ-6,000 ק"מ; הארוך בתוואים הגיאוגרפיים שעל פני כדור הארץ. קרוי גם (שלא כהלכה) "השבר הסורי-אפריקני". משתרע למן מרגלות הרי אמנוס בטורקיה ועד אזור הימות הגדולות שבמזרח אפריקה. חלקו הצפוני, באסיה, משתרע ממזרח להרי אנצאריה, בבקעת הלבנון ובשקע הירדן , למן עמק החולה ועד מפרץ אילת (חלק שהוא ברובו מתחת לפני הים), והמשכו בים סוף . במזרח אפריקה הוא מתפצל לשתי זרועות. בזרוע המערבית, העמוקה יותר, משתרעות ימות צרות, ארוכות ועמוקות - ימת אלברט, ימת אדוארד, ימת קיוו וימת טנגניקה; בזרוע המזרחית - ימת אביה (אתיופיה ), ימת טורקנה (קניה ) וימות נטרון ומניארה (טנזניה ). הבקע מסתיים באגם מלווי .

המערכת נוצרה לפני כ-25 מיליון שנה (תקופת המיוקן ) כתוצאה מתזוזה אופקית במקביל של שני לוחות טקטוניים , הלוח האפריקני והלוח האירו-אסייתי. בדיקות גיאולוגיות של סלעים ותצורות נוף באזורים שונים לאורך צדי הבקע הצביעו על תזוזה של למעלה מ-100 ק"מ של הגוש המזרחי. בשולי הבקע מתנשאים הרים גבוהים, בהם קילימנג'רו (5,895 מ'), הגבוה שבהרי אפריקה, ושרשרת הרי רובנזורי בגבול אוגנדה והרפובליקה הדמוקרטית קונגו (5,109 מ'). מקצת ההרים שבשולי הבקע הם הרי געש , בהם כאלו שעדיין פעילים.

תנועת הלוחות נמשכת בקצב של 2 ס"מ בממוצע מדי שנה, וכתוצאה מכך מספר אזורים לאורך הבקע (ושברים המתפצלים ממנו) מועדים לרעידות אדמה חזקות, בהם גם ישראל - ממוצע של רעידת אדמה גדולה בכל 150 שנה. רעידות אדמה עיקריות פקדו את אזור ישראל בשנים 1927, 1837, 1759, 1033, 749, 363 ו-31 לפנה"ס.

בקעת ים המלח אחד מתוצריו של הבקע, הינה המקום הנמוך ביותר על פני כדור הארץ (כ-400 מ' מתחת לפני הים).

תהליך ההיווצרות :