הודא משתנה מאוד לאורך היצירה. בתחילת היצירה היא דמות קפואה, נזירית וחסרת חיים,
ואילו בסופה היא אישה שלמה, בעלת שמחת חיים, שהגשימה את נשיותה ואת יצר האמהות
שלה. המין מאוד מעסיק את מחשבותיה, אך בפועל היא אינה מרשה לעצמה כמעט כל מגע
פיזי עם הסובבים אותה. בהיג' היה אהבתה הראשונה. הוא גורם להודא להאמין שהיא קרירה
מינית והיא מתאימה את עצמה לדימוי שלה בעיניו, דימוי שנשבר עם היכרותה עם אלכס.
וויתורה על בהיג' הוא בעצם החלטה שלא לוותר על העצמיות והייחוד האישי שלה בשביל
ביטחון כלכלי. עצמאותה כמפרנסת מאפשרת לה לעמוד על שלה.

להודא אין ידידים וידידות ערביים. התנתקותה מהרחוב הערבי מתפרשת בעיניה, בטעות,
כהתקרבות לעולם היהודי. הודא מתאהבת באלכס שהוא חלק מהישראליות שהיא נמשכת אליה.
בנוסף לכך הוא מהווה לה תחליף לדמות האב האבודה מהילדות.

הודא היא המספרת את הסיפור ולשונה הספרותית מעניקה לסיפור רוך, אך גם מלאכותיות.
לשונה, העשירה בדימויים, יוצרת ניגוד חזק למציאות שהם מתארים.