פרדינדד מגלן, מגלה ארצות פורטוגלי, 1470-1521.

שירת את ארצו תחילה בהודו ומרוקו אולם, עקב חוסר שביעות רצונו מיחסו של המלך מנואל אליו, הציע את שירותיו לספרד. כפקודו של צ'ארלס החמישי, הוא ורוי פלארו יצאו לכיוון אינדונזיה של היום בכיוון מערב בשנת 1519. הוא הגיע לפיליפינים ונהרג בקרב על מאקטן. במסעו הוא גילה את מיצר מגלן (600 ק"מ אורכם ו-24 ק"מ רוחבם) בין אמריקה הדרומית לארץ האש.

מגלן הוא זה שנתן לאוקיינוס השקט את שמו על שום הפלגתו השקטה והיוצאת דופן בו.

אחת מספינותיו במשלחת שבה בחזרה לנמל האם לאחר שהקיפה לראשונה את העולם.

Fernando De Magallanes

פרננדו (או ארננדו) דה מגלנס (?1480-1521), בשמו המקורי (בפורטוגלית) פרנאו דה מגליאס (Fernão De Magalhães); מגלה ארצות יליד פורטוגל, ראש המשלחת הראשונה שהקיפה את כדור הארץ, בשליחות ספרד.

ב-1505 נעשה קצין ים בצי פורטוגל והפליג להודו. סייר באיי הודו המזרחית, וייתכן שהגיע אל איי מולוקה , שנודעו אז כ"איי התבלינים". זה היה אחד ממחוזות החפץ החשובים ביותר של מגלי הארצות באותם ימים. ב-1512 חזר לפורטוגל, השתתף במסע מלחמה במרוקו ונפצע. בקשתו לקבל קצובה ראויה למעמדו נדחתה, ובחצר המלוכה נאמר לו שהוא רשאי להציע את שירותיו לכל דורש מחוץ לפורטוגל.

ב-1517 הגיע לחצרו של קרלוס ה-1 מלך ספרד, עם הגיאוגרף רוי פליירו (Rui Faleiro); השניים הציעו את שירותיהם למציאת דרך אל איי התבלינים, שתוכיח כי אין הם מצויים בתחום שהוקצה לפורטוגל באמנת טורדסייס מ-1494. לשם כך היה צורך לשוט מערבה ולא מזרחה, ולמצוא מעבר דרך יבשת אמריקה אל "הים הדרומי" שגילה בלבואה שנים אחדות לפני כן. מגלנס (שנעשה בינתיים אזרח ספרד, ואף שינה את שמו) היה משוכנע בקיומו של מעבר כזה, וב-1518 קיבל אישור מלכותי למסעו. בינתיים איבד פליירו את שפיות דעתו, ולכן לא הצטרף למסע.

מגלנס הפליג מספרד ב-20 לספטמבר 1519 בראש צי של חמש ספינות, חקר תחילה את אזור ריו דה לה פלטה באמריקה הדרומית בחיפוש אחר המעבר המבוקש, ולבסוף הקיף את יבשת אמריקה הדרומית דרך המצר שלימים נקרא על שמו - מצר מגלן . את הקצה הדרומי של היבשת כינה בשם "ארץ האש " (Tierra del Fuego), כנראה בשל מדורות האינדיאנים הרבות בהן הבחין לאורך החופים. אח"כ חצה את האוקיינוס השקט עם שלוש אוניות (אחת נטרפה באוקיינוס האטלנטי, והאחרת ערקה במצר מגלן הסוער); ב-1521 הגיע לאיי מריאנה והמשיך בדרכו לפיליפינים, שם נהרג בהתנגשות עם ילידי המקום.

ספינותיו המשיכו בדרכן עד שהגשימו את שליחותן, והגיעו לאיי מולוקה (כיום חלק מאינדונזיה). עוד שתי אוניות אבדו בדרך, והאחרונה - בפיקודו של חואן סבסטיאן דה אלקנו (Juan Sebastián de Elcano) - המשיכה דרך האוקיינוס ההודי וסביב יבשת אפריקה, ובסוף 1522 שבה לספרד עם 21 איש בלבד - ותבלינים.

חשיבות המסע נעוצה בהוכחה החד-משמעית שכדור הארץ עגול, ובגילוי ארצות ואזורים חדשים וחקירתם; בעקבותיה נקבע גם שאמריקה היא יבשת נפרדת, והובהרו ממדיו האמיתיים של האוקיינוס השקט, שלפני כן נחשב כלשון ים צרה המפרידה בין אמריקה לבין החוף המזרחי של אסיה.