Government

ממשלה, הגוף המשמש במשטר של הפרדת רשויות כרשות המבצעת של המדינה. ממונה על יישום וביצוע החוקים והמדיניות שנתקבלו ברשות המחוקקת ועל קביעת מדיניות וניהול שוטף של ענייני מדינה שונים, בהתאם לסמכויות המוקנות לה בחוק או בחוקה. הממשלה מורכבת משרים - הממונים על המשרדים הממשלתיים, ומהעומד בראשה - ראש הממשלה.

חוק יסוד: הממשלה

במדינת ישראל , עיקר ההסדרים לכינון הממשלה, מתכונת פעולתה וסמכויותיה, קבועים בחוק יסוד הממשלה. החוק פותח במספר הגדרות יסודיות: קובע כי מהותה של הממשלה לשמש כרשות המבצעת של מדינת ישראל ואת ירושלים כמקום מושבה. מציין כי הממשלה מכהנת מכוח אמון הכנסת וקובע את אחריותה של הממשלה בפני הכנסת.

הגרסה הראשונית של חוק יסוד הממשלה נתקבלה בשנת 1968 והייתה חלק משיטת הבחירות היחסית בישראל. במתכונתה זו, נתונה היתה השיטה תחת מחלוקת ציבורית לאורך שנים רבות. מבקריה זקפו לרעת השיטה: חוסר יציבות שלטונית, ריבוי מיותר של מפלגות ומתן כוח מופרז למפלגות קטנות.

בשנת 1992 הוחלט על תיקון חוק יסוד הממשלה. החוק המתוקן קבע כי בישראל תיערכנה בחירות במתכונת כפולה: בחירות ישירות לראשות הממשלה ובחירות יחסיות לכנסת. בחירות במתכונת זו נערכו בשנים 1996, 1999 ובשנת 2001, אז התקיימו בחירות לראשות הממשלה בלבד. חילופי הממשלות התכופים והתחזקותן, כנגד הציפיות, של המפלגות הקטנות, הביא בשנת 2001 לשינוי נוסף בחוק יסוד הממשלה שביטל את שיטת ההצבעה הכפולה ואת בחירתו הישירה של ראש הממשלה והשיב, בכפוף למספר שינויים, את שיטת הבחירות לקדמותה.

הרכבת הממשלה וכינונה

הקמת ממשלה חדשה מתרחשת, ככלל, לאחר הבחירות לכנסת או לאחר שהממשלה התפטרה או התפזרה מיוזמתה. כשנוצר הצורך לכונן ממשלה חדשה מטיל נשיא המדינה , לאחר שהתייעץ עם נציגי הסיעות בכנסת, את תפקיד הרכבת הממשלה על אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך. לרוב מוטל התפקיד על ראש המפלגה הגדולה ביותר או על ראש הרשימה השייכת לגוש הפוליטי בעל מספר המושבים הרב ביותר.

לחבר הכנסת שנשיא המדינה הטיל עליו את התפקיד להרכיב ממשלה, נתונה תקופה של 28 ימים לצורך מילוי תפקידו. הנשיא רשאי להאריך תקופה זו בתקופות נוספות שלא יעלו יחד על 14 ימים.

במידה וחבר הכנסת עליו הוטלה הקמת הממשלה נכשל בהרכבת הממשלה עד לתום התקופה המנויה בחוק או שהודיע לנשיא לפני כן שאין בידו להרכיב ממשלה, או שהציג ממשלה והכנסת דחתה את הבקשה להביע בה אמון. על הנשיא להטיל את התפקיד להרכיב ממשלה על חבר כנסת אחר, שהודיע כי הוא מוכן לקבל את התפקיד. לצורך זה נתונה לו למילוי תפקידו תקופה של 28 ימים. היה והצליח חבר הכנסת להרכיב ממשלה, עליו להודיע על כך לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, שיקבע ישיבה של הכנסת לצורך כינון הממשלה. חבר הכנסת שהרכיב את הממשלה יעמוד בראשה.

בישיבת הכנסת לכינון הממשלה תודיע הממשלה על קווי היסוד של מדיניותה - בתחומי פנים וחוץ, ביטחון, כלכלה וכיו"ב, וכן על הרכבה של הממשלה ועל חלוקת התפקידים בין השרים. לאחר מכן תבקש מהכנסת הבעת אמון. משהביעה הכנסת אמון בממשלה, תחל הממשלה בכהונתה.

על ראש הממשלה להצהיר בפני הכנסת הצהרת אמונים זו: "אני מתחייב כראש הממשלה לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, למלא באמונה את תפקידי כראש הממשלה ולקיים את החלטות הכנסת". הצהרה דומה תינתן על ידי כל אחד מהשרים האחרים.

קואליציה

קואליציה היא התאגדות של מפלגות, שמטרתה ליצור רוב לתמיכה בממשלה. ריבוי המפלגות בישראל גרם לכך שעד לבחירות לכנסת ה-16 לא קיבלה אף מפלגה רוב מוחלט של 61 חברי כנסת. כפועל יוצא, נאלץ ראש המפלגה שעליו הוטלה מלאכת הרכבת הממשלה וקבלת אמון הכנסת, לצרף לממשלתו מפלגות אחרות לצורך הקמת הממשלה והבטחת יציבותה לאורך זמן. כל ממשלות ישראל מאז הקמתה היו מבוססות על קואליציה של מספר מפלגות.

לצורך קבלת תמיכתן של מפלגות אחרות, מנוהל משא ומתן בין המפלגה שנבחרה להקים את הממשלה לבין המפלגות האחרות ("משא ומתן קואליציוני"). במסגרת המשא ומתן, מוצעות למפלגות האחרות על פי רב, שורה של התחייבויות הנוגעות לצרכיהן, מצען, מינוי שרים ,חקיקה, תקציבים ועוד. ההסכמות וההתחייבויות ההדדיות מועלות על הכתב במסגרת הסכם קואליציוני. החוק מחייב את פרסומו הפומבי של כל הסכם שכזה.

כהונה והפסקת כהונה

תקופת כהונתה הרגילה של ממשלה אמורה לארוך 4 שנים (כתקופת כהונתה של הכנסת). תקופת הכהונה עשויה להתקצר במקרים הבאים:

הצבעת אי אמון של הכנסת בממשלה

התפטרות ראש הממשלה: ראש הממשלה רשאי לאחר להתפטר על ידי הגשת כתב התפטרות לנשיא המדינה. התפטרותו משמעותה התפטרות הממשלה.

פטירה של ראש הממשלה: רואים את הממשלה כאילו התפטרה ביום פטירתו.

עם בחירת כנסת חדשה או התפטרות הממשלה תמשיך הממשלה היוצאת במילוי תפקידיה כממשלת מעבר עד שתיכון ממשלה חדשה.

סמכויות הממשלה ותפקודה

הממשלה מוסמכת לעשות בשם המדינה, בכפוף לחוק, כל פעולה שעשייתה אינה מוטלת בחוק על רשות אחרת. ככלל מופקדת הממשלה על קביעת המדיניות ויישומה בענייני חוץ, בטחון פנים כלכלה ואחרים. היא אחראית לקביעת סדרי ישיבותיה ועבודתה, דרכי דיוניה ואופן קבלת החלטותיה. הממשלה רשאית, למעט חריגים, לאצול מסמכויותיה לאחד השרים, ויכולה למנות ועדות שרים קבועות, זמניות או לעניינים מסויימים. הממשלה אחראית בפני הכנסת אחריות משותפת, והשרים אחראים בפני ראש הממשלה בכל הנוגע לתפקידים שעליהם הם ממונים.

בעת חירום יכולה הממשלה להכריז על מצב חירום (הכנסת רשאית לבטל הכרזה כזו בכל עת). במצב חירום רשאית הממשלה להתקין תקנות שעת חירום כדי להגן על המדינה, ביטחון הציבור וקיום האספקה והשירותים החיוניים. פתיחת מלחמה מחייבת החלטת הממשלה.

חברי הממשלה

ראש הממשלה

ראש הממשלה עומד בראש הממשלה וחייב לבוא מבין חברי הכנסת. חוק יסוד הממשלה מעניק לו סמכויות בכל הקשור לניהולה ולתפקודה של הממשלה: הסמכות לפטר שרים, לפזר את הכנסת (ולהביא בכך לפיזור הממשלה) ועוד. יחד עם זאת סמכויותיו צומצמו באופן משמעותי עם תיקון חוק היסוד בשנת 2001.

חלק נכבד מכוחו של ראש הממשלה, למרות שמשקלו בהצבעות הממשלה שווה למשקלם של השרים, נובע מיכולתו להביא על ידי התפטרותו עצמו להתפטרות הממשלה כולה. הפסקת כהונתו של ראש הממשלה עשויה להתרחש במקרים הבאים: התפטרות, פטירה או החלטה של הכנסת להעבירו מכהונתו מחמת הרשעתו בעבירה שיש עימה קלון.

שרים

השרים המכהנים הינם חברי הממשלה. ראש הממשלה יכול למנות שר שלא מבין חברי הכנסת. לרוב שר ממונה על משרד ממשלתי (פנים, חוץ, אוצר וכיו"ב) אולם החוק מתיר את כהונתם של שרים ללא תיק - כאלה שאינם ממונים על משרד מסוים. השרים אחראים על קביעת המדיניות של המשרד עליו הם מופקדים ועל ביצועה וכן על ייצוג מדיניות המשרד בפני הממשלה. שר הממונה על ביצועו של חוק מוסמך להתקין תקנות לביצועו, וליטול לעצמו כל סמכות, למעט סמכות בעלת אופי שיפוטי, הנתונה על פי אותו חוק לעובד מדינה.

שרים בלי תיק מתמנים, על ידי ראש הממשלה, להיות אחראים על תחומים מסוימים. שר הממונה על משרד, רשאי בהסכמת ראש הממשלה ובאישור הממשלה, למנות לאותו משרד, מבין חברי הכנסת, סגן שר אחד.

חוק יסוד הממשלה קובע מספר תנאים לגבי כשירותם של השרים להתמנות לתפקידם: לא יתמנה לשר מי שאינו אזרח ישראלי ותושב ישראל. לא יתמנה מי שמכהן במשרה או תפקיד המנויים בחוק, דוגמת שופטים, רבנים ראשיים, עובדי מדינה וקציני מדינה בכירים. לא יתמנה מי שהורשע בעבירה ונידון לעונש מאסר וביום מינויו טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר או מיום מתן פסק הדין. לא יתמנה לשר מי שהוא בעל אזרחות שאינה ישראלית, אלא לאחר שעשה את כל הדרוש מצדו לשם שחרורו ממנה. חבר כנסת שפרש מסיעתו ולא התפטר מכהונתו סמוך לפרישתו, לא יהיה לשר בתקופת כהונתה של אותה כנסת.

הפסקת כהונתו של שר תחול במקרים הבאים:

השר רשאי לאחר שהודיע לממשלה, להתפטר ממנה על ידי הגשת כתב התפטרות לראש הממשלה וכהונתו תיפסק כעבור 48 שעות, אלא אם חזר בו מהתפטרותו קודם לכן.

ראש הממשלה רשאי לאחר שהודיע לממשלה על העברת שר מכהונתו וכהונתו של השר תיפסק כעבור 48 שעות אלא אם חזר בו ראש הממשלה קודם לכן.

כהונתו של שר בממשלה תיפסק עם בחירתו או התמנותו לאחד התפקידים המנויים בחוק ושהיו מונעים את מינויו מלכתחילה.

במידה והוגש כתב אישום נגד שר או שהורשע בעבירה שיש עימה קלון.

ראשי הממשלה מקום המדינה

דוד בן גוריון (1948-1954), (1955-1963) | משה שרת (1954-1955) | לוי אשכול (1963-1969) | גולדה מאיר (1969-1974) | יצחק רבין (1974-1977), (1992-1995) | מנחם בגין (1977-1983), יצחק שמיר (1983-1984), (1986-1992) | שמעון פרס (1984-1986), (1995-1996) | בנימין נתניהו (1996-1999) | אהוד ברק (1999-2001) | אריאל שרון (2001)